פרשת שמיני, נפתחת בתיאור יום הקמת המשכן, ומסתיימת בהלכות כשרות המאכלים ודיני טומאה וטהרה.
א. יום חנוכת המשכן
ביום א׳ בניסן בו הוקם המשכן, הקריב אהרן קרבנות מיוחדים עבורו ועבור העם. אחר כך שרתה השכינה בישראל ומשה ואהרן בירכו את העם.
ב. מיתת נדב ואביהוא
ביום זה נכנסו נדב ואביהוא לקודש הקדשים והקטירו שם קטורת ללא שיצטוו על כך, ויש אומרים שנכנסו שתויי יין. הם נענשו וחוטי אש נכנסו אל חוטמם והם מתו.
ג. האבלות נדחית
על פי הוראת משה, עקב השמחה בהקמת המשכן לא נהגו אהרן ובניו שום מנהגי אבלות, ולמרות שהיו אוננים אכלו את הקרבנות.
ד. שריפת השעיר
את כל הקרבנות אכלו הכהנים כשהם אוננים, אולם את הקרבן של ראש חודש שרפו באש, בתחילה משה כעס על כך, ואחר כך הוטב בעיניו ההסבר לשריפת הקרבן.
ה. שתויי יין
הכהנים מוזהרים לא לעבוד עבודה כשהם שתויי יין, וכן מורי הוראה אסורים להורות כשהם שתויים.
ו. כשרות בעלי חיים
בפרשה מוזכרים בהרחבה סימני כשרות בבהמות, דגים וחגבים, וכן רשימת עופות האסורים באכילה.
ז. טומאת נבלה
נבלה של בהמה, או נבלת שמונה שרצים מסוימים, מטמאת אדם או כלי הנוגעים בה. כלי חרס נטמא מהאוויר ואין לו טהרה במקווה.
ח. הכשר לקבל טומאה
כל צומח אינו מקבל טומאה רק לאחר שפעם אחת נפלו עליו מים או כל משקה אחר, ובכך הוכשר לקבל טומאה.