וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם (יב, יג) הֲרֵי שֶׁהָיָה יִשְׂרָאֵל בְּבֵיתוֹ שֶׁל מִצְרִי, שׁוֹמֵעַ אֲנִי יִלְקֶה כְמוֹתוֹ, תַּלְמוּד לוֹמַר וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף (רש"י).
דברי רש"י צריכים ביאור, כי מדוע יעלה על הדעת שאדם מישראל ילקה כמו המצרי רק משום ששהה במקרה בבית מצרי בשעת מכת בכורות, אתמהה!
אלא, אמר כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זי"ע: טמון כאן לימוד עצום. כי הנה יש להתבונן, מי הוא אותו יהודי אשר בחר לשהות בבית מצרי בלילה כזה, בלילה בו כל ישראל ערכו את הסדר ואכלו פסח מצה ומרור, לילה שעליו נצטוו בני ישראל (פסוק כב) ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר, מה מחפש יהודי בלילה כזה בבית גוי?
בהכרח שמדובר ביהודי שדרגתו הרוחנית נחותה ביותר, עד שבחיצוניות לא ניתן להבדיל בינו ובין המצרי, כך שאפשר לחשוב שיהודי שכזה עלול ללקות כמו המצרי, לפיכך מלמדנו הכתוב שאפילו יהודי במצב שפל כזה, אהבתו של הקב"ה אליו, גוברת על מראהו ועל התנהגותו החיצונית, והקב"ה בכבודו ובעצמו יורד להגן עליו ולהצילו!