וְשִׁלַּח אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה אֶל מִחוּץ לָעִיר (ויקרא יד, נג)
בישיבת חברון למד בחור מבוגר, עילוי וגלמוד, ר' יעקב רדיטשקובר ז"ל, והוא היה רגיל לשאול על דברי הגמרא (קידושין נז, א) הלומדת מפסוק מיוחד שהציפור החיה מותרת באכילה, למה צריך פסוק מיוחד להתיר באכילה את הציפור החיה, ולמה יעלה על הדעת שהציפור אסורה באכילה, הלא הציפור טהורה וחיה, ולא עשו בה שום עבודה במקדש.
אלא, תירץ ר' יעקב בדרך מוסר: הכל טוב ויפה, אבל סוף סוף, מי שטבל בדם חברו, הוא מישהו שאי אפשר ליהנות ממנו, אם לא שהתורה התירה זאת במפורש… בכך התכוון לרמוז תוכחת מוסר כלפי אלו שאינם נזהרים בכבוד הזולת ומתכבדים בקלון חברם ובדמו הנשפך…