פרשת ויקהל

הֲבָאַת הַנְּדָבוֹת, וַעֲשִׂיַּת הַמְּלָאכוֹת

פָּרָשַׁת וַיַּקְהֵל, הִיא כְּעֵין חֲזָרָה עַל פָּרָשִׁיּוֹת תְּרוּמָה וּתְצַוֶּה וְחֵלֶק מִפָּרָשַׁת כִּי-תִּשָּׂא, וְלָכֵן רָשִׁ"י מְקַצֵּר מְאֹד בְּפֵרוּשׁוֹ בְּפָרָשָׁה זוֹ. אַךְ בְּעוֹד שֶׁשָּׁם נֶאֶמְרוּ הַמְּלָאכוֹת כַּצִּוּוּי לַעֲשִׂיָּה, כָּאן מוֹדִיעַ הַכָּתוּב שֶׁאָכֵן כָּל הַמְּלָאכוֹת הַלָּלוּ נַעֲשׂוּ לְמַעֲשֶׂה.

נוֹשְׂאֵי הַפָּרָשָׁה:

שְׁמִירַת שַׁבָּת וְאִסּוּר הַבְעָרָה • פֵּרוּט הַנְּדָבוֹת הַנִּצְרָכוֹת • פֵּרוּט הַכֵּלִים וְהַמְּלָאכוֹת • מִנּוּי הַחֲכָמִים הָאֻמָּנִים • הֲבָאַת הַנְּדָבוֹת וּמְסִירָתָם לְאֻמָּנִים • עֲשִׂיַּת כָּל הַמְּלָאכוֹת בַּמִּשְׁכָּן וּבְכֵלָיו.

א. מלאכת המבעיר 

ביום י"א בתשרי, למחרת ירידת משה משמים, הוא הורה להקהיל את כל ישראל במטרה לצוות על מלאכת המשכן. בפתח דבריו הזהיר על שמירת השבת, להודיע שמלאכות המשכן אינן דוחות שבת, והזכיר במיוחד את איסור הבערת אש בשבת.

ב. 41 מלאכות

בציווי על הבאת הנדבות ועשיית המשכן, הזכיר 13 סוגי תרומות שאפשר לתרום למשכן, איש כנדבת לבו, ומהם יעשו 41 מלאכות שונות במשכן וכליו. 

ג. חכמת נשים

עם סיום דבריו, מיהרו היהודים להביא מביתם כלי זהב ותכשיטים ושאר הנדבות. היו נשים חכמות-לב ששזרו חוטים מצמר המחובר לגוף העיזים.

ואילו הנשיאים התמהמהו תחילה להביא נדבה, במטרה להשלים מה שהציבור יחסיר, אך בסוף נשאר להם להביא רק אבני שוהם ומילואים, שמן וקטורת.

ד. נדבות בבוקר

ככל הנוגע לעבודת ה', אין הבדל מה מוצאו של האדם, ולכן בחר הקב"ה את בצלאל – משבט יהודה החשוב, יחד עם אהליאב – משבט דן מבני השפחות, ואת שניהם מילא בחכמה לעשיית המלאכות, לצד שאר חכמי לב. 

האומנים החלו לקבל נדבות מהיהודים שהזדרזו יחד עם נשותיהם להביא נדבה בשעת בוקר מוקדמת. מרגע לרגע התרבו הנדבות יותר מהנצרך, עד שהורה משה להכריז שלא להביא עוד. 

ה. הבאת שלום

הנשים הביאו נדבה מראות עשויות נחושת. תחילה סירב משה לקבל תרומה זו, אך ה' הורה לקבל את המראות ולעשות מהן את הכיור המשים שלום בבתי ישראל.

ו. המשכן וכליו

בהמשך הפרשה מפורטות בהרחבה כל המלאכות שעשו האומנים, בעשיית המשכן, וחצר המשכן, וכל הכלים. 

פרשת פקודי

סִכּוּם הַנְּדָבוֹת, וַהֲקָמַת הַמִּשְׁכָּן

לְאַחַר שֶׁבַּפָּרָשִׁיּוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת, לָמַדְנוּ בְּהַרְחָבָה עַל צִוּוּי הֲקָמַת הַמִּשְׁכָּן וְכֵלָיו, הֲרֵי כָּעֵת בְּפָרָשַׁת פְּקוּדֵי אָנוּ מַגִּיעִים אֶל הַשָּׁלָב הָאַחֲרוֹן שֶׁל סִכּוּם וּפֵרוּט סַךְ כָּל הַנְּדָבוֹת שֶׁהִתְקַבְּלוּ, וְכֵן סֵדֶר עֲשִׂיַּת בִּגְדֵי הַכְּהֻנָּה, וַהֲקָמַת הַמִּשְׁכָּן בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן. 

נוֹשְׂאֵי הַפָּרָשָׁה:

סְכוּם וּמִשְׁקַל הַנְּדָבוֹת • עֲשִׂיַּת בִּגְדֵי הַכְּהֻנָּה • הֲבָאַת הַמְּלָאכוֹת לְמֹשֶׁה • הֲקָמַת הַמִּשְׁכָּן • עֲבוֹדַת מֹשֶׁה בִּימֵי הַמִּלּוּאִים •  הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה בַּמִּשְׁכָּן • מַסְּעוֹת יִשְׂרָאֵל עַל פִּי הֶעָנָן.

א. זהב וכסף

משה חישב את סך הנדבות שהתקבלו למשכן, והתורה מפרטת את סך הזהב הכסף והנחושת שהתקבלו. מהכסף עשו: אדני הקרשים, ווים, ציפוי לראשי העמודים. מהנחושת עשו: אדני עמודי החצר, מכבר המזבח, כל כלי המזבח, ואת יתדות המשכן. 

ב. תפקיד למשפחה

איתמר בן אהרן היה ממונה למסור לכל משפחה מהלויים את העבודה המוטלת עליה במסעות, לפרק ולהקים את המשכן.

ג. זכה לכוון

בצלאל עשה את כל מלאכת המשכן, אפילו דברים שמשה לא אמר לו, זכה בצלאל לכוון בעצמו את רצון ה'. יחד עם שאר החכמים, הוא עשה את בגדי הכהונה, ואת 'בגדי השרד' – בהם כיסו את הכלים במסעות.

ד. ויהי נועם

עם סיום המלאכות, הביאו האומנים את הכל לפני משה, וכשראה משה שעשו הכל כפי ציווי ה', הוא בירך אותם שתשרה שכינה במעשה ידיהם, וברכת 'ויהי נועם וגו".

ה. כאילו מקים

עקב כובד הקרשים לא הצליחו האומנים להקים את המשכן, לכן ציוה ה' למשה שיעסוק בידיו כאילו מקים הקרשים, ובדרך נס הקרשים יקומו מעצמם. [במשך שבעת ימי המילואים הקים משה את המשכן ופירקו, וביום השמיני, ר"ח ניסן הקימו באופן קבוע (רש"י במדבר ז, א)].

ו. עבודת משה

ביום זה, ר"ח ניסן, משח משה את המשכן וכליו בשמן המשחה כדי לקדשם. כמו כן, קידש את אהרן ובניו, כשהביאם אל פתח אוהל מועד, הטבילם במים, הלבישם בגדי כהונה, ומשחם בשמן המשחה.

בשבעת ימי המילואים שימש משה לבדו ככהן, אבל ביום השמיני למילואים, ר"ח ניסן, היו משה ואהרן ובניו שווים בכהונה, לכן רחצו משה ואהרן ובניו את ידיהם מהכיור. אולם משה לבדו הקריב ביום זה את הקרבנות הקבועים בכל השנה, ואהרן הקריב רק את הקרבנות המיוחדים לאותו היום.

ז. אש בלילה

לאחר הקמת המשכן שרתה בו השכינה, והיה ענן ה' נראה עליו ביום, ומראה אש בלילה. כל זמן שהיה הענן מלא את כל המשכן, לא היה משה יכול להיכנס, ולאחר שהענן נעלה [הענן היה מכסה רק את קודש הקדשים], היה משה נכנס לאהל מועד. בכל המסעות נסעו ישראל רק לאחר שהענן הסתלק מעל האהל.