וַיַּעֲרֹךְ עָלָיו עֵרֶךְ לֶחֶם לִפְנֵי ה' (שמות מ, כג)
נפגש פעם הגה"ק בעל אמרי אמת מגור זי"ע עם תלמיד חכם אחד, בתוך שיחתם שאל האמרי אמת מהיכן היה לישראל במדבר קמח ללחם-הפנים. נענה הלה ואמר: אולי במדבר לא הקריבו לחם הפנים, וראיה לדבר, מדברי המשנה (מנחות מה, ב) שבמדבר לא הקריבו קרבן 'שתי הלחם', וכנראה גם לא הקריבו 'לחם הפנים', ושניהם מאותו טעם, כי לא היה להם קמח.
למשמע דבריו, החווירו פני האמרי-אמת, והשיחה הסתיימה. חתנו, הגאון רבי יצחק מאיר בן רבי משה בצלאל אלתר זצ"ל הי"ד, שנכח בחדר והבחין כי חוורו פני חותנו, סבר כי חלשה דעתו של הרבי על ששכח את המשנה במסכת מנחות. משיצא הת"ח הוא ניגש אל חותנו לפייסו ואמר: 'נו, ומה קרה אם שוכחים משנה אחת…' נענה האמרי אמת ואמר לו: 'וכי אנכי שכחתי משנה? הרי הוא שכח פסוק מפורש בתורה! בפרשת פקודי נאמר בתורה 'וַיַּעֲרֹךְ עָלָיו עֵרֶךְ לֶחֶם לִפְנֵי ה", הרי שבמדבר הקריבו לחם הפנים! כעת התברר שעל כך חוורו פני הרבי, שהשתומם שהתלמיד-חכם שכח פסוק מפורש, אלא שמפני כבודו לא רצה לומר לו מאומה…