(יח,א) לֹא־יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כָּל־שֵׁבֶט לֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם־ יִשְׂרָאֵל אִשֵּׁי יְהֹוָה וְנַחֲלָתוֹ יֹאכֵלוּן:
(יח, א) לֹא־יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כָּל־שֵׁבֶט לֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם־ יִשְׂרָאֵל אִשֵּׁי יְהֹוָה וְנַחֲלָתוֹ יֹאכֵלוּן:
(יח, א) חא לָא יְהֵי לְכָהֲנַיָּא לֵוָאֵי כָל שִׁבְטָא דְלֵוִי חֳלָק וְאַחֲסָנָא עִם יִשְׂרָאֵל קֻרְבָּנַיָּא דַיְיָ וְאַחֲסַנְתֵּהּ יֵיכְלוּן:

(יח,ב) וְנַחֲלָה לֹא־יִהְיֶה־לּוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו יְהֹוָה הוּא נַחֲלָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר־לוֹ:
(יח, ב) וְנַחֲלָה לֹא־יִהְיֶה־לּוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו יְהֹוָה הוּא נַחֲלָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר־לוֹ:
(יח, ב) ב וְאַחֲסָנָא לָא יְהֵי לֵהּ בְּגוֹ אֲחוֹהִי מַתְּנָן דִּי יְהַב לֵהּ יְיָ אִנּוּן אַחֲסַנְתֵּהּ כְּמָא דִי מַלִּיל לֵהּ:

(יח,ג) וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים מֵאֵת הָעָם מֵאֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַח אִם־שׁוֹר אִם־שֶׂה וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה:
(יח, ג) וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים מֵאֵת הָעָם מֵאֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַח אִם־שׁוֹר אִם־שֶׂה וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה:
(יח, ג) ג וְדֵין יְהֵי דְחָזֵי לְכָהֲנַיָּא מִן עַמָּא מִן נָכְסֵי נִכְסָתָא אִם תּוֹר אִם אִמָּר וְיִתֵּן לְכַהֲנָא דְּרוֹעָא וְלוֹעָא וְקֻבְתָא:
רש"י:
מאת העם. ולא מאתהכהנים:
אם שור אם שה. פרט לחיה:
הזרע. מן הפרק של ארכובה עד כף של יד שקורין אֶשְׁפְּלָדוֹ"ן:
הלחיים. עם הלשון. דורשי רשומותהיו אומרים זרוע תחת יד, שנאמר ויקח רמח בידו (במדבר כה, ז). לחיים, תחת תפלה, שנאמר וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל (תהלים קו, ל). והקבה, תחת האשה אל קבתה (במדבר כה, ח):

(יח,ד) רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן־לוֹ:
(יח, ד) רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן־לוֹ:
(יח, ד) ד רֵישׁ עִבוּרָךְ חַמְרָךְ וּמִשְׁחָךְ וְרֵישׁ גִּזָּא דְעָנָךְ תִּתֶּן לֵהּ:
רש"י:
ראשית דגנך. זו תרומה, ולא פירש בה שיעור, אבל רבותינו נתנו בה שיעור (תרומות פ"ד מ"ג), עין יפה אחד מארבעים, עין רעה אחד מששים, בינונית אחד מחמשים, וסמכו על המקרא שלא לִפְחוֹת מאחד מששים, שנאמר וְשִׁשִּׁיתֶםהָאֵיפָה מֵחֹמֶרהַשְּׂעוֹרִים, [נ"א שִׁשִּׁית הָאֵיפָה מֵחֹמֶר הַחִטִים] (יחזקאל מה, יג). ששית האיפה חצי סאה, כשאתה נותן חצי סאה לכור הרי אחד מששים, שהכור שלשים סאין:
וראשית גז צאנך. כשאתה גוזז צאנך בכל שנה, תן ממנה ראשיתלכהן, ולא פירש בה שיעור, ורבותינו (חולין קלז:)נתנו בה שיעור אחד מששים. וכמה צאן חייבות בראשית הגז, חמש רחלות, שנאמר וְחָמֵשׁ צֹאן עֲשׂוּיוֹת(שמואל־א כה, יח), רבי עקיבא אומר, ראשית גז שתים, צאנך ארבע, תתן לו הרי חמש:

(יח,ה) כִּי בוֹ בָּחַר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ מִכָּל־שְׁבָטֶיךָ לַעֲמֹד לְשָׁרֵת בְּשֵׁם־יְהֹוָה הוּא וּבָנָיו כָּל־הַיָּמִים:
(יח, ה) כִּי בוֹ בָּחַר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ מִכָּל־שְׁבָטֶיךָ לַעֲמֹד לְשָׁרֵת בְּשֵׁם־יְהֹוָה הוּא וּבָנָיו כָּל־הַיָּמִים:
(יח, ה) ה אֲרֵי בֵהּ אִתִּרְעֵי יְיָ אֱלָהָךְ מִכָּל שִׁבְטָיךְ לְמֵקַם לְשַׁמָּשָׁא בִשְׁמָא דַיְיָ הוּא וּבְנוֹהִי כָּל יוֹמַיָּא:
רש"י:
לעמד לשרת. מכאן, שאין שירות אלא מעומד: