על הפסוק בפרשת השבוע (כו, ו) וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וגו' וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ. כותב רש"י: ונתתי שלום – שמא תאמרו הרי מאכל והרי משתה, אם אין שלום אין כלום, תלמוד לומר אחר כל זאת 'ונתתי שלום בארץ'", ע"כ.
פירוש נחמד ומחודד בדברי רש"י כתבו ארבעה נביאים שכולם התנבאו בסגנון אחד! הלוא הם: הפנים־יפות, התפארת־יהונתן, הדגל־מחנה־אפרים, והספר כסף־נבחר.
הגמרא אומרת (ברכות, כ) שהמלאכים שאלו את הקב"ה על ברכת 'ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום', מדוע הוא נושא פנים לישראל לתת להם שלום? ענה להם הבורא: שמעיקר הדין אין חיוב לברך ברכת המזון רק כשאדם בא לידי שְׂבִיעָה גמורה מהאוכל, אבל אם אכל רק מעט ולא שָׂבַע לגמרי, אינו חייב בברכת המזון מן התורה, ואילו בני ישראל מחמירים שאפילו אכלו רק שיעור מועט של כזית או כביצה הם כבר מברכם ברכת המזון, ובזכות חומרה זו אני נושא להם פנים ונותן להם ברכת שלום.
זו הכוונה בדברי רש"י, שאחרי שנאמר כאן 'ואכלתם לחמכם לשובע', ופירש רש"י 'אוכל קמעה והוא מתברך במעיו', נמצא שאפילו באכילה מועטה יבואו לידי שביעה גמורה ויהיו חייבים בברכת המזון מעיקר הדין מדאורייתא, כך ששוב לא תהיה מציאות כזאת שבני ישראל יחמירו לברך כשהם אינם שְׂבֵעִים, שהרי תמיד יהיו שבעים, ומעתה יש חשש גדול שחלילה לא יזכו עוד שהקב"ה ישא להם פנים לתת להם שלום. על כן בא הכתוב כאן בברכה מיוחדת: "ונתתי שלום בארץ", ללמד שלמרות זאת יזכו לברכת השלום!