רבים מהמפרשים עומדים על השאלה הנשאלת בפרשת השבוע: כשנתבונן בפסוקים נראה שהמרגלים לכאורה לא אמרו שום דבר שקר. משה רבנו שלח אותם במטרה למסור מידע על הארץ, והם חזרו וסיפרו דברים כהווייתם כפי מה שראו, הם פתחו ואמרו (יג, כז) וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה פִּרְיָהּ, ואחר כך הוסיפו ואמרו אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד וגו'. ואם כן למה נענשו המרגלים?
ביאור נפלא ומתוק מביא הג"ר אברהם סג"ל עטינגר זצ"ל בספרו דעת זקנים:
כששואלים לאדם אינפורמציה על בחור לצורך שידוך, ניצבות בפניו שתי אפשרויות כיצד למסור את המידע. אם הוא רוצה שהשידוך ייצא לפועל, הוא יפתח תחילה בחסרונות של הבחור, ואחר כך יוסיף ויאמר "אמנם יש לו חסרונות מסוימים אלו, אבל יש בו הרבה מעלות טובות…", וכך הוא מתחיל למנות את כל המעלות של הבחור, ומשאיר טעם טוב וסיומת של דברי שבח. לעומת זאת, אם בדעתו שהשידוך לא יצא לפועל, הוא יפתח בסיפור מעלות הבחור, ואחר כך יוסיף ויאמר "אמנם יש בו מעלות אלו, אבל יש בו הרבה חסרונות" וכך הוא משאיר רושם שלילי על הבחור.
כך היה אצל המרגלים. את אותו מידע שהם מסרו, היו יכולים לספר בצורה הפוכה, להקדים ולומר כי עז העם והערים בצורות, ואחר כך יוסיפו ויאמרו, אבל הארץ היא טובה מאד וזבת חלב ודבש. אך הם בחרו למסור את המידע בצורה הפוכה, תחילה את המעלות של הארץ, וסיימו עם החסרונות. אות היא שכוונתם להשאיר רושם שלילי ולהוציא את דיבת הארץ רעה, ועל כך נענשו!
כפתור ופרח!