על הפסוק 'וַיִּקָּר ה' אֶל בִּלְעָם וַיָּשֶׂם דָּבָר בְּפִיו', כותב רש"י: "ונתן לו הקב"ה רסן וחכה בפיו".
ביאור משובב נפש אמר רבינו הגר"א מווילנא זי"ע: מה ההבדל בין רסן לחכה? החכה – מחט כפוף בראש חוט הדייגים, וכאשר המחט ננעצת בלשון הדג, נתקע הלשון בפנים והדג אינו מסוגל להוציא לשון. מנגד, הרסן אמנם סותם את פי הבהמה אבל מרוב הלחץ על השפתיים והלחיים הבהמה מוציאה לשון לחוץ.
והנה, ידוע שהשם 'אלקים' מורה על מידת הדין, ואילו שתי האותיות הראשונות של שם אלקים, דהיינו 'א-ל', הם השם של מידת החסד, כאמור 'חסד א"ל כל היום'. לעומת זאת, ידוע שהשם 'הוי"ה' מורה על מידת החסד, ואילו שתי האותיות הראשונות של שם הוי"ה, דהיינו 'י-ה", הם מידת הדין, כאמור 'אשרי הגבר אשר תיסרנו י-ה'.
בלעם רצה לעורר כעס על ישראל ולהזכיר שמות של מידת הדין, ואילו בורא עולם רצה שיזכיר רק שמות של חסד. לכן כשהתחיל בלעם לומר את השם 'אלקים', של מידת הדין, הניח ה' בפיו 'חכה', לדקור ולתקוע את לשונו, שיעצור לאחר שתי אותיות, ויאמר רק את השם 'א-ל', השם של חסד. מצד שני, כשבלעם רצה להזכיר את השם 'י-ה' לעורר מידת הדין, הניח ה' בפיו רסן להכריח אותו להוציא לשון, ולגמור את כל השם – הוי"ה', ולעורר מידת החסד.
הוא שאמר בלעם 'מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵ-ל' – איך אקלל, אם ה' הכריח אותי לומר את השם 'א-ל'. וּמָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם הוי"ה – איך אעורר כעס, אם ה' הכריחני לומר את השם הוי"ה!
על כך גם אמר 'לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי ה' אֱלֹקי לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה', כלומר, איני יכול לומר את השם הקטן 'י-ה', ולא את השם הגדול 'אלקים', כי ה' יכריח אותי לומר רק שמות של חסד!
פלאי פלאים!