בפרשת השבוע אנו לומדים על מצות ברית מילה שקיים אברהם אבינו. ייחודית ושונה היא מצות מילה מכל המצוות שבתורה, בכך שמברכים עליה שתי ברכות, המוהל מברך ברכה אחת – 'אשר קדשנו וכו' על המילה', ואבי הבן מברך ברכה שניה – 'אשר קדשנו וכו' להכניסו בבריתו של אברהם אבינו'.
שתי ברכות
הראשונים עומדים לבאר מה הסיבה שיש לברך ברכה נוספת, יש שכתבו שאין ברכת 'להכניסו' בגדר 'ברכת-המצוות', אלא 'ברכת השבח'. ויש שכתבו שמטרת הברכה להודיע שהמילה היא לשם שמים ולא לשם הר גריזים, או שברכה אחת היא על המילה וברכת נוספת על הפריעה.
זמן הברכה
נחלקו הדעות אימתי מברך האב את ברכת 'להכניסו'. יש הסוברים שעליו לברך לפני המילה, משום 'שכל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן', ויש שכתבו לברך אחרי המילה, כיון שאיש אחר הוא המוהל, ויש לאב לחוש שבסוף המוהל יתחרט ולא ימול וברכת האב תהיה לבטלה (וכן מחמת עוד טעמים, כי ברכת האב היא ברכת השבח ואין אומרים אותה קודם לעשייה).
מנהגי אשכנז וספרד
להלכה נפסק בשלחן ערוך (יו"ד רסו, א), כהכרעה בין שתי השיטות, שהאב יברך בין המילה לפריעה. אולם במקרה שהאב עצמו מל יברך את שתי הברכות לפני המילה (ט"ז סק"א) מאחר והוא טרוד לברך באמצע המילה, וגם מחשש ייגרם צער לתינוק אם יברך בין המילה לפריעה.
אולם מנהג בני ספרד, שתמיד האב מברך את הברכה לפני המילה, וזה חידוש שנוהגים בכך שלא כפסק מרן המחבר בשלחן ערוך.
הלכה למעשה:
מנהג בני אשכנז שהאב מברך ברכת 'להכניסו' לאחר המילה וקודם הפריעה, ורק אם הוא עצמו המוהל, הוא מברך את שתי הברכות לפני המילה. ומנהג בני ספרד, שתמיד מברכים ברכת 'להכניסו' לפני המילה.