כאשר אברהם כבר עמד לשחוט את בנו נגלה אליו מלאך ואמר (בראשית כב, יב) אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹקם אַתָּה.
ביאור נפלא כותב המלבי"ם: תחילה, כאשר אברהם עמד לשחוט את בנו, לא היה חידוש אם הוא עשה את המצוות רק לשם שמים, שהרי לא היתה לו כל הנאה ותועלת בשחיטת בנו. אבל כעת, כאשר המלאך אמר 'אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה', עמד אברהם בפני ניסיון האם להוריד את בנו מהמזבח לשם הנאה ותועלת עצמית להציל בנו ממוות, או להוריד את בנו מהמזבח רק לשם שמים, כי כך ציוה ה".
על כך אמר לו המלאך: עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹקם אַתָּה, כלומר, ה' הבוחן כליות ולב יודע שגם עתה, כשהורדת את בנך מהמזבח וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי, גם זאת עשית רק לשם שמים כי ירא אלקים עתה, ולא לתועלת אישית.