על הכתוב בפרשת השבוע (בראשית מח, כ) וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹקִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה, כותב רש"י: 'הבא לברך את בניו, יברכם בברכתם ויאמר איש לבנו ישימך אלקים כאפרים וכמנשה',
הסבר נפלא השופך אור על אב לבנו 'ישימך אלקים כאפרים וכמנשה', כותב הרה"ק רבי צבי אלימלך מדינוב זי"ע, בספרו 'אגרא-דכלה':
ישנן שתי מידות יסודיות שאדם צריך לקנות לעצמו בחייו. האחת, מידת הענווה, והשנייה, התרחקות מקנאה. מצד אחד, אם רואה שהוא התברך במעלות שונות יותר מאחרים, אל ירום לבבו על אחיו, רק יזכור שכל מעלותיו הם מתנות שמים. ומנגד, אם רואה אחרים שהתברכו מעלות שונות יותר ממנו, לא יקנא בהם, אלא יאמין שבורא עולם יודע מה טוב ומתאים לכל אדם.
שתי מעלות אלו ראה יעקב אבינו במנשה ואפרים בשעה שהוא שיכל את ידיו ונתן את ידו הימנית על אפרים הקטן. מצד אחד – מנשה לא קינא באחיו הקטן שזכה למעלה יותר ממנו, ומצד שני – אפרים לא התנשא על אחיו שהוא זכה לעלות לגדולה יותר ממנו.
פתח יעקב אבינו ואמר: 'בך יברך ישראל ישימך אלקים כאפרים וכמנשה!' זאת היא הברכה שכל אב בישראל מברך את עצמו, שבניו יחיו באהבה ואחוה, כאפרים – בלי התנשאות על יתר האחים, וכמנשה – בלי קנאה באחים.