מקובל לספר ולתאר, לצייר ולאייר, את הצפרדע, המכה השניה מעשרת המכות, בדמותו של אותו בעל חי הנקרא בימינו בשם 'צפרדע', יצור ירקרק קטן, קופצני וקרקרן, הגדל בנהרות, והמפגש עמו מעורר אי נוחות וחוסר רוגע.
כך גם נמצא בתרגום רב סעדיה גאון (ז, כז) 'בצפרדעים – אלצ'פאע'. והוא המין הידוע בלשוננו כצפרדע, הנקרא בערבית: צפד'ע.
אל-תמסאח
אולם להלן נגלה שאין לקביעה זו הסכמה רחבה מקיר אל קיר, וכי קיימת רשימה של מפרשים המזהים את הצפרדע שבתורה, כבעל חי אחר, הנקרא בערבית 'אל-תמסאח', הלא הוא תנין היאור הענק האימתני, הידוע כטורף אכזר ורב כוח אשר לא אחת כבר השביע את רעבונו בבשר בני אדם שנטרפו בין שיניו.
בראש מחנה הסוברים כשיטה זו עומד רבינו חננאל. הרמב"ן (י, יט) מביא את דבריו של רבינו חננאל על הכתוב (ח, ז) וסרו הצפרדעים וגו' רק ביאור תישארנה – 'ולפיכך נשאר אלתמס"ח עד עכשיו', עכ"ל. אלתמס"ח הוא הכינוי בערבית לתנין היאור הנמצא עד ימינו בנילוס.
בולע שנים ושלשה אנשים
בעקבות הרמב"ן גם רבנו בחיי מעתיק את דברי רבנו חננאל בתוספת תיאור מעורר חלחלה על זוועותיו של תנין היאור וז"ל: 'נשאר עד היום שרץ המים הנקרא אלתמס"ח ושם מתגדל, ואומרים כי לפעמים יוצא מן המים שבנהר נילוס ששם גידולו, ויוצא אל שפת הנהר ובולע מה שמוצא, שנים או שלשה בני אדם יחד, ואין שולטים בגופו חנית וחצים, אלא אם יכוונו לתקוע בבטנו, ואמרו הרופאים כי לו ארס, והנוגע בגופו מזיד לאדם אפילו אחר מיתה'.
דבריו ברורים: לא עוד שרץ קטן וטורדני, אלא יצור ענק המסוגל לטרוף שלשה בני אדם בבת אחת!
הצפרדע נוגף?
גם רבינו יצחק אברבנאל בפירושו, מביא שיש מפרשים שהצפרדעים הם הדגים הקטנים הצועקים תמיד באגמים, אולם הוא מביא את דעת רבנו חננאל שהצפרדעים הם בעלי חיים גדולים שבנילוס הנקראים בערבית 'אל תמסאח', והאברבנאל מוכיח שהאמת כשיטה זו מכמה ראיות.
ראיה אחת הוא מביא מכך שבמכת צפרדע נאמר (ז, כז) 'הנה אנכי נוגף את כל גבולך', ואין הכתוב אומר לשון נגיפה אלא במכות שיש בהם מיתה, ובעלי החיים הקטנים הצועקים אינם נוגפים ולא ממיתים.
אולם לעומתו ניצבת שיטת רש"י המתרגם את המילה 'נגיפה' מלשון מכה, ורש"י מוכיח שכל לשון מגיפה אינה נאמרת בהכרח בלשון מיתה בלבד, אלא גם כל מכה יכולה להיקרא נגיפה.
תנין בבצק?!
מנגד, רבי אלעזר אשכנזי זי"ע בספרו מעשי ה' (מעשי מצרים פרק י"א) חולק על האברבנאל מצד הכרת המציאות, והוא כותב שאם האברבנאל היה במצרים והיה רואה את אותם בעלי החיים הנקראים 'תמסא"ח' לא היה כותב שהם-הם הצפרדעים שבתורה, "כי אני ראיתים בנילוס", ותמוה איך בעלי חיים ענקיים כאלו יכולים להיכנס אל תוך הבתים, ובוודאי שלא לתוך תנורים או בצקים שבקערות, ולא לקרקר בבטן אדם.
זאת ועוד, תמה ושואל בספר 'שבילי עולם': הלא תניני היאור הם כבדי תנועה וזחילתם איטית עד מאד, ואם כן היו המצריים יכולים לסגור את דלתות בתיהם וחדריהם למען לא יבואו להשחית.
ובפרט תמוה, כפי שתמה הג"ר שמשון רפאל הירש זצ"ל בפירושו על התורה: אם אכן באו הטורפים האימתניים בכל פינה בארץ מצרים, איך נשאר בה בני אדם חיים?, הלא הם היו טורפים והורגים את כולם, כדברי רבנו חננאל שהם יכולים לבלוע שלשה אנשים בבת אחת!
שני הסוגים יחד!
המלבי"ם בפירושו מציע פשרה: שני סוגי צפרדעים היו במצרים! וז"ל המלבי"ם (ז, כז): "וכבר האריכו מאיזה מין היו הצפרדעים אם מן הגדולים [קראקאדיל] כדעת הרב רבנו חננאל, או הקטנים [פראש] כדעת הרב אברהם אבן עזרא, ומשמע שהיו משני המינים, הקטנים – נכנסים אל הבתים והתנורים, והגדולים – נשארו ביאור לזכר עולם', עכ"ל.
יתכן גם ליישב ולומר שמהיאור יצא תנין אחד גדול, וכאשר הכו אותו יצאו ממנו תנינים קטנים וזעירים.
לשוט נגד הזרם
בהתאם לשיטה, שהצפרדע הוא תנין היאור – התמסא"ח, מוסיף האברבנאל עוד נס ופלא שאירע במכת צפרדע, שהתנינים הגיעו מארץ רחוקה והיו שָׁטים נגד הזרם של הנהר, וז"ל: 'שזה הבעל חי אינו נמצא בשום אחד מהנהרות הגדולים ומים המתוקים שבעולם, זולתי בנילוס, וגם בשום ים מהימים המלוחים אינו נמצא, כמו שכתב פליניא"ו הטבעיי, זולתי בים אוקיאנוס של כוש מפני חוזק החום. והנראה באמת שהקב"ה הביאם מים אוקיאנוס של כוש, שהם נמצאים שם, והיום נודע אי מיושבת מאנשי ספרד ממלכות פורטוגאל ושמה נקראת 'אי התמסאחים' לפי שהם יוצאים שמה מן הים…'.
'ונראה באמת שבגזרת השם בזמן המכה העלה מאותו ים-כוש מאלו התמסאחים או צפרדעים בזרוע נהר ההוא בהפך מרוצתו, ולכן נקרא 'עלייה' [-ועלו הצפרדעים'] שהנהר ירוץ ממקום גבוה אל מקום נמוך, והדגים הבאים אל הים יורדים, והבאים מן הים אל הנהר עולים, ואלו עלו בזרוע ההוא על יאור נילוס, ומשם נכנסו והגיעו עד ארץ מצרים!'.