היכן הוא אמצע התורה, באותיות ובמילים?

בחומשים המודפסים ניתן לראות בפרשת שמיני שני ציונים שמקורם ב'מסורת התנ"ך', הנוגעים לאמצע התורה. האחד בפסוק (י, טז) ואת שעיר החטאת דָרֹשׁ דָרַשׁ משה, נכתב: 'חצי התורה בתיבות, דרש מכאן ודרש מכאן'. והשני בפסוק (יא, מב) כל הולך על גחון, נכתב: 'ו' דגחון חצי אותיות התורה, והוי"ו רבתי'.

סופרי האותיות

מקור הדברים הוא במסכת קידושין (ל, א): 'לפיכך נקראו ראשונים סופרים – שהיו סופרים כל האותיות שבתורה, שהיו אומרים, וא"ו דגחון – חציין של אותיות של ס"ת, דרש דרש – חציין של תיבות'. בהמשך הגמרא מסתפק רב יוסף על האות ו' של המלה גחון, האם היא בסוף החצי הראשון של התורה, או בתחילת החצי השני, דבר שאי אפשר לנו לבדוק בספרי התורה משום שאין אנו בקיאים בחסרות ויתרות. 

זאת ועוד, במסכת סופרים (ט, ב) אמרו שהאות וי"ו של גחון צריכה להיות גדולה וזקופה משום שהיא חצי אותיות התורה. עוד אמרו לגבי המילים דרש-דרש שיש לכתוב 'דרש' הראשונה בסוף שורה, ואחריה המלה 'דרש' השנייה נכתבת בתחילת השורה הבאה, וכך נוהגים לכתוב בספרי התורה.

חצי התורה – האומנם?

למרבה התמיהה, כשסופרים את מספר התיבות והאותיות שבתורה שבידינו, המסורה לנו מדור דור, אנחנו מוצאים שהמניין אינו תואם, כי לאחר ספירת התיבות והאותיות נמצא שהחצי של אותיות התורה נמצא במרחק ניכר, לעיל בפרשת צו בפסוק (ח, כח) אשה הוא לה', באות ו' של 'הוא', שזה 4833 אותיות לפני האות גחון בפרשת שמיני. כך במספר התיבות, אמצע התורה הוא בפרשת צו, בין המילים (ח, טו) 'אל יסוד' שזה 933 מילים לפני דרש-דרש. 

חסרות אותיות?

בפתיחה לספר 'משנת אברהם' על דיני סת"ם, מנסה ליישב את התמיהה על פי דברי הגמרא שאנחנו לא בקיאים בחסרות וביתרות. אולם כבר העירו על דבריו שהם קשים להולמם, שהרי לדבריו נמצא שאם אכן ו' דגחון הוא אמצע התורה, הרי שבספרי התורה שלנו חסרים אלפי אותיות בחצי הראשון ואלפי אותיות בחצי השני. ואם לגבי האותיות נוכל עוד בדיעבד להסכים לכך, הרי במיוחד קשה הדבר לגבי התיבות, כי לא יתכן שחסרים בספרי התורה שלנו אלפי מילים.

טעות דפוס?

יישוב נועז לתמיהה זו, הציע הגאון רבי יעקב שור זצ"ל, רב העיר קיטוב, במאמר שפרסם בקובץ שערי תורה בשנת תרע"ד (ח"ח חוברת ד) ואחר כך בספרו 'משנת רבי יעקב'. הוא קובע בפסקנות שבהכרח לומר שיש טעות בנוסח הגמרא בקידושין, ואמצע האותיות שבתורה הוא באות ו' של 'אשה הוא' בפרשת צו, וחצי התיבות של התורה הוא גם בפרשת צו.

על פי חידושו הוא מוסיף לחדש, שאחרי שהתברר שהאות ו' של המלה גחון היא לא אמצע התורה, הרי אין צורך לכתוב אותה כאות רבתי בספר תורה, וגם המילים דרש-דרש אין צריך לכתוב בסוף ובתחילת שורה. 

אולם דבריו מחודשים ותמוהים, שהרי כתיבת האותיות רבתיות שבתורה, וסדר כתיבת דרש-דרש בספר תורה היא המסורת המקובלת מדור דור, כדברי הרמב"ם (הלכות ס"ת פ"ז ה"ח): 'ויזהר באותיות הגדולות ובאותיות הקטנות ובאותיות הנקודות כמו שהעתיקו הסופרים איש מפי איש'. 

על פי סוד

בין אלו שכתבו בתקיפות נגד דעתו של רבי יעקב שור, היה הג"ר אליהו פוסק זצ"ל, בספרו 'פסקי אליהו' (ח"ג סימן ה-ח) ובלשונו: 'רעדה אחזתני לעשות טעות גדולה כזה בגמרא ולחשוב על כל הספרי תורה שגיונות בדקדוקים בגחון ובדרש… וחלילה לשמוע לדברי הרב ר' יעקב שור לשנות המנהג'. 

לכן כותב רבי אליהו פוסק, שבהכרח לומר שדברי הש"ס שהאות ו' של גחון הוא אמצע התורה, אינו על פי פשט, אלא על פי סוד. ואכן כבר מצאנו בספה"ק תשואות חן, להרה"ק רבי גדליה מליניץ זי"ע, שעמד על תמיהה זו, ומבאר על דרך הסוד שעתה אחרי החטא הוקדם המאוחר ונתאחר המוקדם, והשתנה סדר אותיות התורה.

אמצע התיבות הכפולות

יישוב נפלא מאד לדברי הגמרא, כתב הגאון רבי פנחס זלמן סג"ל איש הורוויץ זצ"ל, בספרו 'אהבת תורה', שהסופרים הראשונים שכתבו שדרש דרש הם אמצע התורה בתיבות, לא התכוונו על אמצע כל המילים שבתורה, אלא על האמצע של המילים הכפולות בתורה, היינו שיש הרבה פעמים בתורה שאותה מלה נכתבה פעמיים ברציפות, כגון 'שבעה-שבעה' (בראשית ז, ג); 'שנים-שנים' (שם, ט). כך שיש בסך הכל 89 תיבות כפולות צמודות בתורה, והמילים 'דרש דרש' נמצאות בדיוק באמצע!

גם הרה"צ רבי יצחק זילבר זצ"ל שהפיץ תורה במסירות נפש ברוסיה, הדפיס קונטרס מיוחד בעניין זה, והוא מבאר כך גם מה שאמרו שאות ו' של גחון הוא אמצע התורה, שהכוונה שיש בתורה 16 אותיות משונות. דהיינו גדולות או קטנות, רבתי וזעירא, והאות ו' רבתי של המלה גחון היא האמצע של האותיות הגדולות והקטנות!