לאחר מיתת נדב ואביהוא נאמר (ויקרא י, ג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ. רש"י מפרש: 'הוא אשר דבר וגו' – היכן דיבר? ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי (שמות כט, מג), אל תקרי בכבודי אלא במכובדי, אמר לו משה לאהרן, אהרן אחי! יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום, והייתי סבור או בי או בך, עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך'.
מגדולי חכמי תימן היה הגה"ק מארי שלום בן רבי יחיא כריף זי"ע, מהכפר עוואץ' שבתימן. בספרו 'חידושי הרש"כ' (שנדפס לראשונה בשנת תשע"א) הוא שואל: כיצד אמר משה לאהרן עד עתה הייתי סבור שהבית יתקדש או בי או בך, הרי אחרי שמתו שנים מבניו של אהרן, התברר למפרע שהיו צריכים שני אנשים לקדש את הבית, ומדוע סבר משה שהיה די באיש אחד, הוא או אהרן. ואם אכן סבר משה שהיה די באיש אחד, מדוע באמת מתו בסוף שני אנשים?
והוא מתרץ תירוץ מחודד: הרי חטאם של נדב ואביהוא היה על שלא נשאו נשים כמבואר בחז"ל (ויק"ר כ, ט). וידוע שכל מי שאינו נשוי נחשב כמו חצי גוף, 'פלג גופא' (זוה"ק ויקרא ז, ב), נמצא שבאמת היה צריך למות רק איש אחד, כפי שסבר משה שהדבר יתקיים בו או באהרן, אלא שנדב ואביהוא שכל אחד נחשב כפלג גופא, נחשבו יחד כאיש אחד!