בפרשת השבוע אנו לומדים על איסור הלוואה בריבית כמו שנאמר (ויקרא כה, לו-לז) אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית וגו' אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ.
להקדים שלום
שנינו במשנה (ב"מ עה, ב) וכן נפסק בשולחן ערוך (יו"ד סי' ק"ס, יא) שגם 'ריבית דברים' אסורה מן התורה, דהיינו שאסור ללוה להנות את המלוה בדיבורים טובים, ולכן אם לא היה רגיל להקדים לו שלום, אסור להקדים לו שלום.
אסיר תודה
לאור זאת כתבו הפוסקים (הובא בספר 'קיצור הלכות ריבית') שאסור ללווה להודות למלוה, כגון שיאמר לו 'אני אסיר תודה לך על עזרתך בהלוואתך'. זאת כאשר השבח וההודאה נאמרים מחמת ההלוואה.
על הטרחה
אולם, במידה וההלואה היתה כרוכה בטרחת המלוה, כגון שטרח להביא ללווה את כספי ההלוואה, מותר ללווה להודות לו על הטרחה, כי הטרחה אינה חלק מההלוואה. אך כל זאת רק במידה שאכן היתה טרחה המצדיקה הודאה ודברי שבח.
במקרה כזה, על הלווה לפרש ולומר 'אני מודה לך על הטרחה', כי אם אינו מפרש כך בפיו, הרי זה נחשב שמודה גם על ההלוואה.
אחרי ההלוואה
האיסור להודות למלווה, הוא רק במשך תקופת ההלוואה ועד זמן הפירעון, אבל כמה ימים לפני ההלוואה, או כמה ימים לאחר פירעון החוב, מותר לומר דברי שבח למלווה, אך זאת בתנאי שלא יפרש בפיו שדברי השבח הם בגלל ההלוואה.
הלכה למעשה:
אסור ללווה להודות למלוה ולשבחו, אם לא היה אומר זאת ללא ההלוואה. אך אם המלווה טרח בהלוואה, מותר ללוה לומר שהוא מודה על הטרחה. לפני ההלוואה ואחר הפירעון, מותר לשבח את המלווה, אך לא יפרש שזה בגלל ההלוואה.