בפרשת השבוע נאמר למשה רבנו (במדבר י, ב) עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף, ורש"י כותב: 'עשה לך – אתה עושה ומשתמש בהם, ולא אחר'.
מדוע באמת לא רצה הקב"ה שישתמשו יהושע ומנהיגי ישראל אחריו בחצוצרות הללו?
ביאור נפלא ויקר מביא הגאון רבי חיים שאול קויפמאן זצ"ל, ראש ישיבת גייטסהעד, בספרו 'משחת-שמן', בשם הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זי"ע ובשם האדמו"ר הגה"ק רבי יואל מסאטמאר זי"ע, שניהם התנבאו בסגנון אחד:
מטרת החצוצרות הלוא היתה לאסוף את העם ללמדם דרך ה' ומצוות התורה. אולם האופן והצורה שבו לימד משה רבנו את התורה לבני דורו, דור דעה, אינו האופן שבו ילמד יהושע את התורה לבני דורו. כך גם האופן שלימד יהושע, אינו בהכרח אותו אופן שהמנהיגים אחריו לימדו את אנשיהם. אמנם את התורה אסור לשנות, אבל צורת ההגשה משתנית, ולא הדרך והגישה שמתאימה לבני עליה, מתאימה לאנשים במדרגה נמוכה, ולפעמים יש צורך להתאים את הסגנון והשפה לפי רמת המקבל.
לכן לא הוריש משה את החצוצרות למנהיגים אחריו, ללמדנו יסוד גדול, שההנהגה שבכל דור ודור שייכת לבני הדור ההוא בלבד, ולא תמיד אפשר להעביר את אופני ההנהגה מדור אחד לדור הבא אחריו, כי לכל תקופה ותקופה יש את הניסיונות ודרכי ההתמודדות השייכים לאנשי הדור הזה לבדם, ובהתחלף כל דור משתנים גם כן סדרי המלחמות והאופנים להתגבר על הניסיונות.