פיקחות – שני צדדים

בתחילת הפרשה כותב רש"י (במדבר טז, א) ויקח קרח – לקח עצמו לצד אחד. מה הכוונה וההדגשה שלקח את עצמו ל'צד אחד'?

מאמר נאה וקדוש אמר הרה"ק רבי נפתלי צבי מראפשיץ זי"ע: המילה 'פִקֵּחַ' עולה בגימטריא 188, שזה שווה כמספר פעמיים 'צד' (94), ללמדנו, מי הוא פיקח? אדם שזוכר שבכל וויכוח יש שני צדדים! 

זאת ועוד, המילה 'שלום' עולה בגימטריא 376, שזה שווה כמספר פעמיים 'פקח', ללמדנו: כיצד ישרור השלום? כאשר שני הצדדים יהיו פיקחים ויבינו שיש שני צדדים (פעמיים 'פקח', וכל פקח בגימטריא פעמיים צד), אזי ישררו השלום והשלוה!

אולם קרח לקח עצמו ל'צד אחד'. הכוונה שסבר שיש רק צד אחד, ולא הבין שיש אפשרות של צד שני. זו שורש כל המחלוקות, כאשר כל אחד מתבצר בעמדתו וסבור שיש רק צד אחד. על כך מוסיף רש"י בהמשך (פסוק ז) 'וקרח ש"פקח" היה, מה ראה לשטות זה', כלומר, אם בדרך כלל הוא היה פקח, שכאמור פקח בגימטריא פעמיים 'צד', מה ראה הפעם לשטות זו – לקחת עצמו לצד אחד…