פנינה נפלאה נוספת כותב הגה"צ רבי מנחם מענדל שפירא זצ"ל, בספרו 'מאזני צדק': כשאדם נותן צדקה, עלול לפעמים להיכשל בחטא של רציחה, ודבר זה יכול להיות בשני אופנים, האחד – כפי שנפסק בהלכה (שו"ע יו"ד רמז, א) שהנותן צדקה צריך להיזהר שהעני לא ימות בזמן שהוא ממתין לקבלת הלחם, אלא יתן לו תיכף ומיד. והשני – הנותן צדקה לעני ברבים ובפרהסיא, הרי הוא מלבין פניו שגם הוא נחשב כשופך דמים.
זהו הרמז, שכאשר קוראים בציבור, מה שרומז על הנותן צדקה בציבור ובפרהסיא, יש לקיים 'לא תרצָח' בניקוד 'קמ"ץ', כלומר לקמוץ ידו שלא לתת בציבור, כדי שלא לבייש את העני, כי הבושה נחשבת כרציחה. וכאשר קוראים ביחיד, שלא בפרסום, גם אז יש להיזהר מרציחה, ולקיים לא תרצַח בפת"ח, דהיינו שימהר לפתוח את ידו טרם ימות העני ויתחייב משום לא תרצח…