וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם (יא, יח) – על הפסוק הזה, המופיע בפרשת השבוע, ואנו אומרים בכל יום בקריאת שמע, מפרש רש"י: 'ושמתם את דברי – אף לאחר שתגלו היו מצויינים במצות, הניחו תפילין, עשו מזוזות, כדי שלא יהיו לכם חדשים כשתחזרו. וכן הוא אומר (ירמיה לא, כ) הציבי לך ציונים'.
חובת הגוף
רבים מהפרשים תמהו על דברי רש"י אלו: וכי בגלות יש להניח תפילין ולעשות מזוזות רק 'כדי שלא יהיו לכם חדשים כשתחזרו', הלא בלאו-הכי חובה לקיים מצות תפילין ומזוזה גם בגלות, שהרי אין אלו מצוות התלויות בארץ, אלא מצוות של חובת הגוף שיש לקיימם בכל מקום (כך תמה ברמב"ן ובגור אריה ועוד).
תו"מ – שיבוש המעתיק!
הגאון רבי יעקב צבי מקלנבורג זצ"ל, בחיבורו 'הכתב והקבלה', בהברקה מעניינת הוא מציע להגיה ברש"י, וז"ל: 'ואפשר שנשתבשה לפנינו הנוסחא בלשון רש"י, שהיה כתוב בהעתקה ראשונה ר"ת כזה: 'היו מצויינים במצות תו"מ', והוא ראשי תיבות ת'רומות ומ'עשרות, והמעתיק טעה שהם ראשי תיבות ת'פילין ומ'זוזות, ומפני זה הוסיף המעתיק בלשון רש"י', עכ"ל. כלומר, שכוונת רש"י היא על תרומות ומעשרות, שהן מצוות התלויות בארץ, ועל כך אמר הכתוב שבכל זאת יקיימום גם בגלות שלא יהיו חדשים אצלם כשישובו לארץ.
כדברים האלה כתב גם בספר 'דבש חלב' על התורה (קראקא תקע"א). וכן כתב בשו"ת בית הלוי (ח"ג סי' א) ש'מפורסם בפי העולם לומר'.
את ההשערה הזאת הם מבססים על דברי המדרש איכה רבה (א, נד): 'בנביאי האמת שהיו מאהבין אותי להקב"ה, המה רמוני שהיו מרמין בי ואומרים לי הפרישו תרומה ומעשרות, וכי יש תרומה ומעשרות בבבל? אלא בשביל לאהבני להקב"ה, הוא שירמיה אומר הציבי לך ציונים, הצייני במצות, שהיו ישראל מצויינין בהם', עכ"ל. הרי מפורש במדרש שקיימו ישראל תרומות ומעשרות בגלות משום הכתוב 'הציבו לך ציונים', והוא הפסוק שרש"י מזכיר כאן.
ה"ת ע"מ- האומנם
השערה אחרת, מובאת בספר 'דברי אליהו', בשמו של הגאון מווילנא, שברש"י ישן היה כתוב בראשי תיבות 'ה"ת ע"מ, והמעתיק טעה וחשב שהוא ראשי תיבות ה'ניחו ת'פילין ע'שו מ'זוזות, משום שהפסוק להלן מדבר במצוות תפילין ומזוזות, וסבר המעתיק שכוונת רש"י על תפילין ומזוזות, אבל באמת ראשי תיבות הם: ה'פרישו ת'רומות ע'שרו מ'עשרות.
אמנם ראה בספר 'עיונים ברש"י' שכתב שדברים אלו המובאים בספר דברי אליהו כביכול בשם הגאון מווילנא, הם עצמם טעות המעתיק (כידוע שבספר דברי אליהו יש הרבה דברים בשם הגר"א, מה שלא אמר מעולם), כי אין מסתבר שברש"י ישן היה כתוב ה"ת ע"מ, כי אין הדרך להשתמש בראשי תיבות כאלו סתומים וחתומים, רק משתמשים בראשי תיבות במילים רגילות ושגורות כמו: אח"כ, אע"פ, וכדומה.
מה גם, שבספר דברי אליהו העתיק הדברים מספר 'משאת משה' (להגרמ"צ אידלשטיין, ווילנא תרס"ב), וכשמעיינים שם (ח"ב עמוד כ) רואים שכתב רק: 'אומרים בשמו של הגר"א' שהיה כתוב ראשי תיבות 'תו"מ' והוא ראשי תיבות תרומות ומעשרות, עיי"ש. הרי שלא הזכיר כלל בשם הגר"א שהיה כתוב ברש"י 'ה"ת ע"מ'.
סוד עמוק
ברם, כבר העיר שם בעל הכתב והקבלה, שקשה לומר שיש כאן איזה טעות המעתיק ברש"י, שהרי הרמב"ן הביא את דברי רש"י כמו שהוא לפנינו 'הניחו תפילין, עשו מזוזות', וכבר הקשה הרמב"ן שהם מצוות שאינן תלויות בארץ, ותירץ הרמב"ן 'יש בענין זה סוד עמוק' (וכעי"ז ברבינו בחיי).
המקור ב'ספרי'
זאת ועוד העירו האחרונים (שו"ת בית הלוי שם; חיים ושלום, להגה"ק ממונקאטש, ועוד) שהרי דברי רש"י מיוסדים על דברי חז"ל ב'ספרי', ושם בספרי הלשון הוא: 'אע"פ שאני מגלה אתכם מן הארץ לחוצה לארץ היו מצויינים במצות שכשתחזרו לא יהו עליכם חדשים'. ולא נזכר לא תרומות ומעשרות, ולא תפילין ומזוזות, אלא כללות המצוות. ומה שרש"י נקט תפילין ומזוזות, כי הן המצוות המוזכרות להלן כאן בהמשך הכתובים, ובאמת הכוונה גם לכל המצוות.
ולא עוד, אלא שברש"י כתב-יד כתוב: 'עשו ציצית, הניחו תפילין, קיימו כל המצוות', וגירסא זו בוודאי אי אפשר לתלות בראשי תיבות.
מצוות בגלות
ובעיקר הקושיא מדוע כתב רש"י לקיים תפילין ומזוזות רק שלא יהיו חדשים אצלם, והרי מצוות אלו הן חובת הגוף שחייבים לקיימם גם בחוץ לארץ, כבר נאמרו במפרשים ביאורים שונים. ונציין את תירוצו של המהר"ל בגור אריה, שבגלות בין האומות אין לישראל מקומות ובתים לעצמם, רק בשאלה ושכירות, כך שאין מחויבים במזוזה מצד הדין. וכן תפילין צריך שלא יסיח דעתו מן התפילין, וטרדת הצרות בגלות גורם היסח הדעת, כך שמצד הדין היו פטורים מתפילין, על כך הזהיר הכתוב שבכל זאת יקיימו מצוות אלו שלא יהיו חדשים אצלם כשישובו לארץ (ועי' בשו"ת רדב"ז, ח"ו, סי' ב' אלפים קנד).