פרשת שופטים

מה בפרשה:

לעומת פרשת 'ראה' שעסקה בעיקר במצוות הנוגעות ליחידים, הרי פרשת 'שופטים' עוסקת בעיקר בעניינים הנוגעים לאלו הנושאים בעול הנהגת הציבור: הדיינים והמלכים, הסנהדרין וזקן ממרא, הכהנים והלויים, ראשי המלחמה, וזקני העדה.

נושאי הפרשה: 

 הלכות לדיינים • הלכות למלך • הלכות לנביאים • הלכות בקרבנות • עבודה זרה ודרכי הגוים •  מתנות כהונה ולויה •  דין ההורג בשוגג • סדר יציאה למלחמה • עגלה ערופה.

א.  צדק

יש למנות דיינים לכל שבט, שישפטו צדק, ולא יקחו שוחד, וכן יש למנות שוטרים שיסייעו לאכיפת הדין.

ב.  ממרא

במידה ודייני הערים אין יודעים להכריע בהלכה מסוימת, עליהם לשאול את הסנהדרין בירושלים, ולעשות ככל אשר יורו. יש להרוג את הזקן שימרה את פי הכהן העומד לשרת או את פי דייני הסנהדרין.

ג.  אליל

אין לנטוע עץ אשרה. העובד עבודה זרה בנוכחות שני עדים, הריהו נהרג בסקילה. נאסרו כל סוגי הכישוף והניחושים, או שאלה באוב וידעוני, אלא יש להתהלך בתמימות עם ה'.

ד.  קרבן

נאסר להקריב קרבן במצבה העשויה מאבן אחת, וכן אסור להקריב קרבן בעל מום, ולפגל בקרבן.

כהן יכול להקריב קרבן פרטי גם שלא בזמן המשמר שלו, ובשלש הרגלים יכולים כל הכהנים להקריב את קרבנות החג.

ה.  מלך 

אסור למלך להרבות סוסים ונשים וממון, ועליו לכתוב שני ספרי תורה, האחד יניח בביתו, והשני יקח עמו בכל מקום.

ו.  לוי

שבט לוי אינם נוטלים חלק בארץ, והכהנים מקבלים זרוע, לחיים, וקיבה, תרומה וראשית הגז.

ז.  שקר

נביא שקר, או המתנבא מה שנאמר לחברו, או המתנבא בשם עבודה זרה – נהרגים בידי אדם. ואילו נביא שאינו מקיים את נבואתו, או הכובש נבואתו, או אדם שאינו שומע לקול הנביא – נהרגים בידי שמים. 

ח.  רוצח

הרוצח בשוגג גולה לעיר מקלט, ואילו רוצח במזיד חייב מיתה בסייף. אולם אין להעניש על סמך עד אחד. עדים זוממים – נענשים באותו עונש שזממו לעשות. 

ט.  מלחמה

טרם היציאה למלחמה, משוח המלחמה והשוטרים מוסרים דברי חיזוק, ומודיעים מי יחזור לביתם.

במלחמת הרשות צריך לפתוח בשלום. וכשנענים בסירוב יש להטיל מצור, ולהרוג את הזכרים הגדולים. במצור אין לכרות עץ מאכל. ואילו במלחמת ארץ ישראל יש להרוג כל נשמה.

י.  הרוג

כשמוצאים הרוג בדרך, זקני העיר הקרובה עורפים עגלה על אדמה קשה, ורוחצים שם את ידיהם, והכהנים מתפללים שיכופר הדם.