כידוע, רש"י הקדוש כתב את פירושו בדקדוק רב, ובכל מילה ואות טמון עומק רב. לפנינו פנינה נפלאה, מתורתו של מרן הגאון רבי חיים קנייבסקי זי"ע, בספרו 'טעמא דקרא', החושף את ברק יופיו של פירוש רש"י, כיצד דבריו מדויקים להפליא.
בפרשת השבוע נאמר (יז, ח) כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע וגו'. ורש"י מפרש וכותב: 'בין דם לדם – בין דם טמא לדם טהור. בין דין לדין – בין דין זכאי לדין חייב. בין נגע לנגע – בין נגע טמא לנגע טהור'.
הבה נשים לב לשינוי הלשון ברש"י. לגבי דם, הקדים רש"י את השלילי לפני החיובי, וכתב 'דם טמא' לפני 'דם טהור', אולם לגבי דין, הקדים רש"י את החיובי תחילה וכתב 'דין זכאי' לפני 'דין חייב'. ושוב לגבי נגע הקדים רש"י את השלילי לפני החיובי, וכתב 'נגע טמא' לפני 'נגע טהור'. מה פשר השינוי הזה?!
מבאר מרן הגר"ח ביאור עמוק וישר: כל המהות של נגע הוא רק כאשר הוא טמא, אבל נגע טהור הוא אינו נגע כלל! כך שכשאומרים 'נגע טהור' הכוונה היא לומר שאין כאן נגע שהוא טמא. כך גם לגבי דם של אדם טמא, רק דם טמא יש בו משמעות והשלכה הלכתית, אבל דם טהור אינו דם כלל. מה שאין כן לגבי דין תורה, גם הזכאי וגם החייב שניהם בכלל הדין באופן שווה, ופסק-הדין נוגע לשניהם במידה שווה.
לכן, היות ויש ענין להקדים תחילה את צד הטוב, אזי לגבי דין תורה הקדים רש"י את הזכאי לפני החייב. אבל לגבי דם ונגע, הקדים רש"י את הטמא תחילה, כי עיקר השאלה היא רק אם יש כאן דם או נגע טמאים, אבל טהורים אינם נחשבים כלל כדם ונגע, ואין ענין להזכירם תחילה. פלאי פלאים!