נאמר בפרשת השבוע (דברים לא, יז-יח) וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת, וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹקַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה, וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה.
כל הלומד פסוקים אלו תמה: אם אכן בני ישראל מהרהרים במחשבות טובות של תשובה, והם תולים את הצרות באשמת חטאיהם, כשהם אומרים 'הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹקַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה', היה ראוי שכעת יזכו להתגלות השכינה, ומדוע דווקא כעת ממשיך הכתוב ואומר 'וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא'?
תירץ הרה"ק רבי שמחה בונים מפרשיסחא זי"ע ביסוד חשוב: כשהם אומרים 'עַל כִּי אֵין אֱלֹקַי בְּקִרְבִּי', אין זו נחשבת מחשבה טובה, אלא זה עצמו הוא החטא! כי ליהודי אסור לעולם להתייאש מעצמו לומר כי אין ה' בקרבו. בכל מצב שיהודי נמצא, עדיין יש בו השראת השכינה, כדברי רש"י בפרשת אחרי (ויקרא טז, טז) 'אף על פי שהם טמאים – שכינה ביניהם'. ובגלל מחשבה זו ראויים הם לעונש של הסתר פנים. אולם הכתוב מדקדק ואומר: וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי, כלומר, טעות היא לחשוב 'כי אין אלוקי בקרבי', אלא יש כאן רק הסתר פנים בלבד, אבל גם מאחורי ההסתר נמצא הקב"ה!