בפרשת השבוע נאמר (דברים לא, יט) וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת, ומכאן דרשו חז"ל (סנהדרין כא, ב) את מצות כתיבת ספר תורה, כפי שנפסק בשולחן ערוך (יו"ד סי' ער, א): 'מצות עשה על כל איש מישראל לכתוב לו ספר תורה. ואפילו הניחו לו אבותיו ספר תורה, מצוה לכתוב משלו'.
מקרא בלילה
בשו"ת שיח יצחק (סי' קט"ז) מביא דבר חידוש בשם הגה"ק משינאווא זי"ע, בעל דברי יחזקאל, שסופר לא יכתוב ספר תורה בלילה. טעם הדבר כותב השיח-יצחק, לפי שנפסק בשלחן ערוך (או"ח סי' לב, כא; יו"ד סי' עד"ר, ב) שהסופר צריך לקרוא בפיו כל תיבה טרם יכתבנה, והרי ידוע מה שהביא הבאר היטב (או"ח סי' רל"ח) בשם האר"י הקדוש שאין ללמוד מקרא בלילה, ולכן אין לכתוב ס"ת בלילה.
כמו פירוש
אולם בשו"ת לבושי מרדכי (או"ח מהדו"ת סי' ק"ז), כתב להקל בזה, כיון שכתבו האחרונים שמותר ללמוד מקרא בלילה כשלומד יחד עם פירוש של תורה שבעל פה [והארכנו בזה בגליון תורה שבכתב פרשת צו תשפ"ה מדור דעת תורה], אם כן כל סופר סת"ם, שבשעת הכתיבה צריך להקפיד על פתיחת וסתומות, וקרי וכתיב, ואותיות רבתיות וזעירות וכו', אשר כל אלו הם דברים שנמסרו בתורה שבעל פה, הרי זה נחשב כלומד תורה שבכתב יחד עם תורה שבעל פה.
צורך רבים
סברא נוספת להתיר כותב בשו"ת 'קנין תורה בהלכה' (ח"ו יו"ד סי' מב) משם שאין זה נחשב לימוד, אלא הדיבור בפה הוא רק סיוע שלא יבוא לידי טעות. ועוד סברא, משום שכתיבת ס"ת הוא צורך רבים, ויש מהאחרונים המתירים ללמוד מקרא בלילה לצורך רבים.
הלכה למעשה:
יש מי שחידש להחמיר שלא לכתוב ספר תורה בלילה, כי הסופר צריך לומר התיבות ואין לומדים מקרא בלילה, אך כמה אחרונים כתבו להקל שאין חשש לכתוב ס"ת בלילה.