מה הן האותיות הלפופות והעקומות והמנוזרות?

מהכתוב בפרשת השבוע (דברים לא, יט) וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת, דרשו חז"ל (סנהדרין כא, ב) שמצוה על כל אדם מישראל לכתוב לו ספר תורה.

הרמב"ם בהלכות כתיבת ספר תורה (ז, ח) מזהיר את הכותב ספר תורה שיקפיד על מסורת כתיבת האותיות: 'ויזהר באותיות הגדולות ובאותיות הקטנות ובאותיות הנקודות, ואותיות המשונות, כגון הפאי"ן הלפופות, והאותיות העקומות, כמו שהעתיקו הסופרים איש מפי איש, ויזהר בתגין ובמניינן, יש אות שיש עליה תג אחד ויש אות שיש עליה שבעה'.

מה הן אותיות לפופות שמזכיר הרמב"ם? ומה הן המשונות? ומה הן האותיות שיש עליהן שבעה תגין? – על כך, בתמצית ובקצרה, בשורות שלפנינו.

סודות שערי בינה

מלבד בספרי תורה של בני תימן, הרי בימינו לא נוכל למצוא את האותיות המשונות הללו בספרי תורה של שאר העדות, כפי שנראה להלן את הסיבה לכך. אך בדורות הראשונים, היה מקובל במסורת איש מפי איש עד משה בסיני שיש אותיות מסוימות בתורה שיש לכתוב אותן בצורה משונה.

הרמב"ן בהקדמה לחומש בראשית מגלה שכל סודות התורה רמוזות באותיות, וז"ל: 'וכל הנמסר למשה רבינו בשערי הבינה הכל נכתב בתורה בפירוש, או שרמוזה בתיבות, או בגימטריאות, או בצורת האותיות הכתובות כהלכתן, או המשתנות בצורה כגון הלפופות והעקומות וזולתן, או בקוצי האותיות ובכתריהם'.

דחויות מנוזרות ודפתית

הסבר על מהותן של אותיות אלו כותב רבינו המאירי ב'קרית ספר' (מאמר ב ח"א), שם הוא מפרט כמה סוגים של אותיות המקובלות מעזרא הסופר, וממנו עד משה רבינו, שראוי להקפיד עליהן, אך בדיעבד אם לא הקפיד עליהן אין הספר פסול, וכדלהלן:

[א.] לפופות – כדמות קו מתעגל בתוך האות, בדרך כלל באותיות פ' ט'. [ב.] עקומות – שכל האות עקומה. [ג.] דחויות – שעיקר האות ישרה, אלא שהבריח שלה עקומה, ויוצאת מתחת קו עיקר, כגון האות ק', שהחלק העליון ישר, והרגל של הק' עקום. [ד.] תלויות – שאות גדולה וארוכה יוצאה מקו שאר האותיות (הנקרא בימינו אותיות רבתיות). [ה.] צורתן רע – ו' מלופפת בראשה ובסופה. [ו.] מנוזרות – יש מפרשים שהכוונה לאותיות נ' הפוכות, כמו שיש בפרשת ויהי בנסוע. ויש מפרשים מענין נזר וכתר מל' נזר, שיש קו מתעגל, לפעמים בראשה ולפעמים בסופה, ולפעמים בראשה ובסופה. והמאירי קורא להן 'מוזרקות' מלשון 'זרקא' (אחד מטעמי המקרא). ויש הנקראות 'מעגלות' והם שהעגול קצר כגון זה . [ז.]  דפתיות – יש מפרשים שהתג שבראש האות נוטה לב' צדדין, אחד למעלה ואחד למטה, בדרך כלל באות יו"ד. ויש מפרשים שהיא אות יו"ד מתויגת בראשה ובסופה לצד אחוריה. 

יצוין, שבמהדורה החדשה של קרית ספר (אלול תשע"ב) יש בסוף הספר, תמונות המחשה לכל האותיות הללו.

תגין משונים

בנוסף על כך, ב'מחזור ויטרי', מביא תלמידו של רש"י, את כל הכתוב בספר הקדמון 'ספר תאגי' (עליו הארכנו במדור זה בפרשת כי תבוא), ושם מאריך להביא רשימה ארוכה של תגין משונים שאינם נהוגים בימינו, כגון אותיות שיש עליהן שבעה תגין, או תגין עקומות או עגולים, ומפורטת שם רשימה מדויקת של האותיות בתורה עם התגין המשונים.

סופרים עמי הארץ?

במרוצת הדורות, השתכחו ברוב המקומות מסורת כתיבת אותיות אלו, עד שאנו מוצאים בספרי האחרונים דיונים אם ספרי תורה כאלו כשרים. מעניין לציין לדבריו של מהר"ם חאגיז בספרו לקט הקמח (תחילת הלכות ס"ת) שיוצא חוצץ נגד 'קצת סופרי סת"ם מאשכנז' – בימיו, אשר לדבריו – 'רובם ככולם עמי הארץ, אשר בעיני ראיתים לכתוב בספר תורה כמה וכמה מהשינויים אשר לא שמעתי ולא ראיתי טעם הגון להם, וכששאלתי את פי המשכילים שבהם, אמרו לי שעושים כך בקבלה מאבותיהם, ולכן אודיעך כי קבלה זו לא נשתווית שווה בפי כל הסופרים שלהם, וביד כל אדם יחתום בספר בלי השגחה להעתיק מספר תורה מפורסם ומוחזק' (עיי"ש באריכות, אם כי יתכן שאין כוונתו נגד האותיות המלופפות שיש להן מסורות, אלא על שינויים אחרים שאין להם מסורת).

התבלבלו באורך הגלות

תשובה הלכתית מפורסמת נמצאת בשו"ת חתם סופר (ח"ב יו"ד סי' רסה) על דבר 'הספר תורה ישן נושן שנכתב באותיות ותגים משונים ומרובים, ואותיות עקומות ולפופות הרבה כזה [בשו"ת חתם סופר נדפס צילום דוגמא מהאותיות שהובאו לפני החתם סופר]'. 

בתוך דבריו מסביר החתם סופר מדוע בימינו חדלו מלכתוב את כל האותיות המשונות הללו: "וסופרים שלנו אינם עושים שום דבר, ויפה עשו, כי אין אתנו יודע עד מה, וכל הדברים המקובלים איש מפי איש ולא נזכרו בש"ס, נתבלבלו באורך הגלות ואין לסמוך עליהם, אבל מכל מקום אין לפסול.

גזירת חכמי צפת

ואילו בספר שלטי גיבורים, לרבי אברהם הרופא (דף קעד) כותב דבר חידוש, שחכמי צפת גזרו גזירה שלא לעשות יותר את כל האותיות הלפופות והמשונות 'משום שאין לומדים בספר תורה' [ונדחקו האחרונים להבין את כוונת הנימוק הזה].

ספרי תורה התימניים

ברם, אצל בני עדות תימן, המשמרים את המסורת באדיקות אלפי שנה, נוהגים עד היום לכתוב אותיות לפופות בספר התורה. וכן היו כמה מצדיקי החסידות תלמידי הבעש"ט זי"ע שכאשר כתבו לעצמם תפילין או ספרי תורה כתבו אותיות לפופות ומשונות.