מה בפרשה:
שירת האזינו מיוסדת על הנהגת הבורא עם עמו, שהוא חפץ להיטיב להם, וכל הפורענויות הן רק כתוצאה מהחטאים, והחטאים הם בגלל חוסר התבוננות במאורעות העבר והעתיד. אמנם באחרית הימים כשישובו בתשובה, ינקום ה' בגוים על מה שעשו לישראל.
נושאי הפרשה:
עדות השמים והארץ | שבח התורה | אמונה בהנהגת הבורא | התבוננות בעבר ובעתיד | חסדי ה' על עמו | הצרות בעקבות החטאים | נקמה בגוים באחרית הימים | דרשת משה ויהושע | עליית משה להר נבו למות | סיבת מיתת משה.
א. הקדמה
כהקדמה לשירת האזינו, העמיד משה את השמים והארץ כעדים על התראה לישראל ששמעו את שירת האזינו. בפתח דברי השירה משבח משה את התורה הנותנת חיים וחיזוק. ומשה מצווה לישראל לענות 'ברוך שם כבוד מלכותו' כל פעם שהוא מזכיר שם ה'.
ב. אמונה
השירה נפתחת בדברי אמונה שכל הנהגת הבורא בעולמו הוא באמת ויושר, גם אם רואים צדיק ורע לו רשע וטוב לו.
ג. התבוננות
במרכז השירה מבוארת חובת ההתבוננות על מאורעות העבר והעתיד, ועל העונשים שנענשו החוטאים בדורות הראשונים, ועל חסדי ה' עם עמו במדבר. בכך יש תוכחה לישראל שהחטאים הם תוצאה של כפיות טובה וחוסר התבוננות.
ד. תוכחה
בהמשך נאמרים עוד דברי תוכחה לישראל, שבכניסתם לארץ זכו לשפע רב, וכתוצאה מכך השמינו והכעיסו את ה' ועבדו לשדים ולאלילים זרים ובזויים, ועל כך ייענשו על ידי גוים בזויים.
ה. מחלוקת
בתוך שירת האזינו, ישנם כמה פסוקים אשר רבי יהודה ורבי נחמיה נחלקו בפירושם. לדעת רבי נחמיה: הפסוקים מדברים על הגוים שמעשיהם דומים למעשי סדום, ואין מבינים שה' עושה הכל, וה' עתיד להענישם קשות באחרית הימים כאשר יראה שהם מתגברים לצער את ישראל ואין להם מושיע.
לדעת רבי יהודה: הפסוקים מדברים על ישראל שמעשיהם דומים למעשי סדום, ולכן ייענשו קשות באחרית הימים. אך הכתוב מוסיף תנחומים לישראל, שאחרי כל הצרות ירחם ה' עליהם כשיראה שהגוים מתגברים לצער אותם ואין להם מושיע.
ו. דרשה
ביום מיתת משה נמסרה ההנהגה ליהושע, כאשר שניהם דרשו דרשה באותה שבת. משה בדרשתו ציוה לישראל להתבונן היטב בלימוד התורה, כי הרבה שכר תלוי בכל פסוק בתורה.
ז. הסתכלות
לאחר מכן, הצטווה משה לעלות להר נבו בחצי היום לעיני כל ישראל, כדי למות ולהיקבר שם. טרם מותו יסתכל על הארץ, אך הוא לא יכנס לארץ, יען כי הוא ואהרן לא קידשו את ה' במי מריבה.