(כז,כט) כָּל־חֵרֶם אֲשֶׁר יָחֳרַם מִן־הָאָדָם לֹא יִפָּדֶה מוֹת יוּמָת:
(כז, כט) כָּל־חֵרֶם אֲשֶׁר יָחֳרַם מִן־הָאָדָם לֹא יִפָּדֶה מוֹת יוּמָת:
(כז, כט) כט כָּל חֶרְמָא דִּי יִתַּחְרַם מִן אֲנָשָׁא לָא יִתְפָּרָק אִתְקְטָלָא יִתְקְטֵל:
רש"י:
אשר יחרם וגו'. היוצא ליהרגואמר אחד ערכו עלי, לא אמר כלום:
מות יומת. הרי הולך למות, לפיכך לא יפדה, אין לו לא דמים ולא ערך:

(כז,ל) וְכָל־מַעְשַׂר הָאָרֶץ מִזֶּרַע הָאָרֶץ מִפְּרִי הָעֵץ לַיהֹוָה הוּא קֹדֶשׁ לַיהֹוָה:
(כז, ל) וְכָל־מַעְשַׂר הָאָרֶץ מִזֶּרַע הָאָרֶץ מִפְּרִי הָעֵץ לַיהֹוָה הוּא קֹדֶשׁ לַיהֹוָה:
(כז, ל) ל וְכָל מַעְשְׂרָא דְאַרְעָא מִזַּרְעָא דְאַרְעָא מִפֵּרֵי אִילָנָא דַּיְיָ הוּא קוּדְשָׁא קֳדָם יְיָ:
רש"י:
וכל מעשר הארץ. במעשר שניהכתוב מדבר:
מזרע הארץ. דגן:
מפרי העץ. תירוש ויצהר:
לה' הוא. קנאו ה' ומשולחנו צוה לך לעלות ולאכול [לעלותו ולאכלו] בירושלים,כמו שנאמר ואכלת לפני ה' אלהיך, מעשר דגנך תירושך וגו' (דברים יד, כג):

(כז,לא) וְאִם־גָּאֹל יִגְאַל אִישׁ מִמַּעַשְׂרוֹ חֲמִשִׁיתוֹ יֹסֵף עָלָיו:
(כז, לא) וְאִם־גָּאֹל יִגְאַל אִישׁ מִמַּעַשְׂרוֹ חֲמִשִׁיתוֹ יֹסֵף עָלָיו:
(כז, לא) לא וְאִם מִפְרַק יִפְרוֹק גְּבַר מִמַּעַשְׂרֵיהּ חֻמְשֵׁיהּ יוֹסֵף עֲלוֹהִי:
רש"י:
ממעשרו. ולא ממעשר חבירו, הפודה מעשר של חבירו אין מוסיף חומש. ומה היא גאולתו, כדי להתירו באכילה בכל מקום, והמעות יעלה ויאכל בירושלים, כמו שנאמר ונתת בכסף וגו' (דברים יד, כה):