(לג,א) וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתוֹ:
(לג, א) וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתוֹ:
(לג, א) לגא וְדָא בִרְכְּתָא דִּי בָרִיךְ משֶׁה נְבִיָּא דַיְיָ יָת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל קֳדָם מוֹתֵהּ:
רש"י:
וזאת הברכה. לפני מותו. סמוך למיתתו, שאם לא עכשיו אימתי:

(לג,ב) וַיֹּאמַר יְהֹוָה מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ מִימִינוֹ (אשדת כתיב) אֵשׁדָּת לָמוֹ:
(לג, ב) וַיֹּאמַר יְהֹוָה מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ מִימִינוֹ (אשדת כתיב) אֵשׁדָּת לָמוֹ:
(לג, ב) ב וַאֲמַר יְיָ מִסִּינַי אִתְגְּלִי וְזֵהוֹר יְקָרֵהּ מִשֵׂעִיר אִתְחֲזִי לָנָא אִתְגְּלִי בִגְבֻרְתֵּהּ עַל טוּרָא דְפָארָן וְעִמֵּהּ רִבְבַת קַדִּישִׁין כְּתַב יַמִּינֵהּ מִגּוֹ אֶשָּׁתָא אוֹרַיְתָא יְהַב לָנָא:
רש"י:
ויאמר ה' מסיני בא. פָּתַח תחילה בשבחו של מקום ואחר כך פתח בצרכיהם של ישראל, ובשבח שפתח בו יש בו הזכרת זכות לישראל, וכל זה דרך ריצוי הוא, כלומר, כדאי הם אלו שתחול עליהם ברכה:
מסיני בא. יצא לקראתםכשבאו להתיצב בתחתית ההר, כחתן היוצא להקביל פני כלה, שנאמר לִקְרַאת הָאֱלֹהִים (שמות יט, יז), למדנו שיצא כנגדם:
וזרח משעיר למו. שפתח לבני עשו שיקבלו את התורה ולא רצו:
הופיע. להם:
מהר פארן. שהלך שם ופתח לבני ישמעאל שיקבלוה ולא רצו:
ואתה. לישראל:
מרבבת קדש. ועמו מקצת רבבות מלאכי קודש, ולא כולם ולא רובם, ולא כדרך בשר ודם שמראה כל כבוד עשרו ותפארתו ביום חופתו:
אשדת. שהיתה כתובה מאז לפניו באש שחורה על גבי אש לבנה, נתן להם בלוחות כתב יד ימינו. דבר אחר אש דת, כתרגומו, שנתנה להם מתוך האש:

(לג,ג) אַף חֹבֵב עַמִּים כָּל־קְדֹשָׁיו בְּיָדֶךָ וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ יִשָּׂא מִדַּבְּרֹתֶיךָ:
(לג, ג) אַף חֹבֵב עַמִּים כָּל־קְדֹשָׁיו בְּיָדֶךָ וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ יִשָּׂא מִדַּבְּרֹתֶיךָ:
(לג, ג) ג אַף חַבִּיבִנּוּן לְשִׁבְטַיָּא כָּל קַדִּישׁוֹהִי בֵית יִשְׂרָאֵל בִּגְבוּרָא אַפֵּקִנּוּן מִמִּצְרָיִם וְאִנּוּן מִדַּבְּרִין תְּחוֹת עֲנָנָךְ נָטְלִין עַל מֵימְרָךְ:
רש"י:
אף חבב עמים. גם חיבה יתירה חבב את השבטים, כל אחד ואחד קרוי עם, שהרי בנימין לבדו היה עתיד להולד כשאמר הקדוש ברוך הוא ליעקב גוי וקהל גוים יהיה ממך (בראשית לה, יא):
כל קדשיו בידך. נפשות הצדיקים הגנוזות אתו, כענין שנאמר וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ (שמואל־א כה, כט):
והם תכו לרגלך. והם ראוים לכך, שהרי תוכו עצמן לתוך תחתית ההרלרגלך בסיני. תכו לשון פֻּעַלוּ, הוּתְוַוכּוּ [ס"א הֻתְוַכּוּ] לתוך מרגלותיך:
ישא מדברתיך. נשאו עליהם עול תורתך:
מדברתיך. המ"ם בו קרוב ליסוד, כמו וישמע את הקול מדבר אליו (במדבר ז, פט), וָאֶשְׁמַע אֵת מִדַּבֵּר אֵלָי (יחזקאל ב, ב), כמו מתדבר אלי, אף זה מדברותיך, מה שהיית מדבר להשמיעני לאמר להם, טי"ש פורפרליר"ש בלע"ז, ואונקלוס תרגם שהיו נוסעים על פי דבריך, והמ"ם בו שמוש משמשת לשון מן. דבר אחר אף חובב עמים, אף בשעת חיבתן של אומות העולם, שהראית לאומות פנים שוחקות ומסרת את ישראל בידם:
כל קדשיו בידך. כל צדיקיהם [ס"א וקדושיהם] וטוביהם דבקו בך ולא משו מאחריך, ואתה שומרם, [וידך שמת עליהם]:
והם תכו לרגלך. והם מתמצעים ומתכנסים לתחת צלך:
ישא מדברתיך. מקבלין גזרותיך ודתותיך בשמחה. ואלה דבריהם:

(לג,ד) תּוֹרָה צִוָּה־לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב:
(לג, ד) תּוֹרָה צִוָּה־לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב:
(לג, ד) ד אוֹרַיְתָא יְהַב לָנָא משֶׁה מְסָרַהּ יְרֻתָּא לְכִנְשַׁת יַעֲקֹב:
רש"י:
תורה. אשר צוה לנו משה, מורשה היא לקהלת יעקב, אחזנוה ולא נעזבנה:

(לג,ה) וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל:
(לג, ה) וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל:
(לג, ה) ה וַהֲוָה בְיִשְׂרָאֵל מַלְכָּא בְּאִתְכַּנָּשׁוּת רֵישֵׁי עַמָּא כַּחֲדָא שִׁבְטַיָּא דְיִשְׂרָאֵל:
רש"י:
ויהי. הקדוש ברוך הוא:
בישרון מלך. תמיד עולמלכותו עליהם:
בהתאסף [ראשי עם]. בכל התאסף ראשי חשבון אסיפתם:
ראשי. כמו כי תשא את ראש (שמות ל, יב), ראויין אלושאברכם. דבר אחר בהתאסף, בהתאספם יחד באגודה אחת ושלום ביניהם, הוא מלכם, ולא כשיש מחלוקת ביניהם:

(לג,ו) יְחִי רְאוּבֵן וְאַל־יָמֹת וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר:
(לג, ו) יְחִי רְאוּבֵן וְאַל־יָמֹת וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר:
(לג, ו) ו יְחִי רְאוּבֵן לְחַיֵּי עָלְמָא וּמוֹתָא תִנְיָנָא לָא יְמוּת וִיקַבְּלוּן בְּנוֹהִי אַחֲסַנְתְּהוֹן בְּמִנְיָנְהוֹן:
רש"י:
יחי ראובן . בעולם הזה:
ואל ימת. לעולם הבא, שלא יזכר לו מעשה בלהה:
ויהי מתיו מספר. נמנין במנין שאר אחיו, דוגמא היא זו, כענין שנאמר וישכב את בלהה, ויהיו בני יעקב שנים עשר (בראשית לה, כב), שלא יצא מן המנין:

(לג,ז) וְזֹאת לִיהוּדָה וַיֹּאמַר שְׁמַע יְהֹוָה קוֹל יְהוּדָה וְאֶל־עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ יָדָיו רָב לוֹ וְעֵזֶר מִצָּרָיו תִּהְיֶה:
(לג, ז) וְזֹאת לִיהוּדָה וַיֹּאמַר שְׁמַע יְהֹוָה קוֹל יְהוּדָה וְאֶל־עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ יָדָיו רָב לוֹ וְעֵזֶר מִצָּרָיו תִּהְיֶה:
(לג, ז) ז וְדָא לִיהוּדָה וַאֲמַר קַבֵּל יְיָ צְלוֹתֵהּ דִיהוּדָה בְּמִפְּקֵהּ לְאַגָחָא קְרָבָא וּלְעַמֵּהּ תָּתֵיבִנֵּהּ לִשְׁלָם יְדוֹהִי יַעְבְּדָן לֵהּ פֻּרְעֲנוּתָא מִסָּנְאוֹהִי וְסָעִיד מִבַּעֲלֵי דְבָבוֹהִי הֲוֵי לֵהּ:
רש"י:
וזאת ליהודה. סמך יהודה לראובן, מפני ששניהם הודו על קלקול שבידם שנאמר אֲשֶׁר חֲכָמִים יַגִּידוּ וגו' (איוב טו, יח)לָהֶם לְבַדָּם וגו' וְלֹא עָבַרזָר בְּתוֹכָם (שם יט). ועוד פירשו רבותינו (מכות יא: בבא קמא צב.)שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, היו עצמות יהודה מתגלגלין בארון, מפני נידוי שקבל עליו, שנאמר וחטאתי לאבי כל הימים (בראשית מד, לב), אמר משה, מי גרם לראובן שיודה, יהודה וכו':
שמע ה' קול יהודה. תפלת דוד ושלמה, ואסא מפני הכושים, ויהושפט מפני העמונים וחזקיהו מפני סנחריב:
ואל עמו תביאנו. לשלום מפני המלחמה:
ידיו רב לו. יריבו ריבו וינקמו נקמתו:
ועזר מצריו תהיה. על יהושפט התפלל, על מלחמת רמות גלעד וַיִּזְעַק יְהוֹשָׁפָט וַה' עֲזָרוֹ (דברי הימים־ב יח, לא). דבר אחר שמע ה' קול יהודה, כאן רמז ברכה לשמעון מתוך ברכותיו של יהודה, ואף כשחלקו ארץ ישראל נטל שמעון מתוך גורלו של יהודה, שנאמר מֵחֶבֶל בְּנֵי יְהוּדָה נַחֲלַת בְּנֵי שִׁמְעוֹן (יהושע יט, ט)ומפני מה לא ייחד לו ברכה בפני עצמו, שהיה בלבו עליו על מה שעשה בשטים, כן כתוב באגדת תהלים (מדרש תהלים צ, ג):