(כד,י) וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו וַיֵּלֶךְ וְכָל־טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל־אֲרַם נַהֲרַיִם אֶל־עִיר נָחוֹר:
(כד, י) וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו וַיֵּלֶךְ וְכָל־טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל־אֲרַם נַהֲרַיִם אֶל־עִיר נָחוֹר:
(כד, י) י וּדְבַר עַבְדָא עַשְׂרָא גַמְלִין מִגַּמְלֵי רִבּוֹנֵהּ וַאֲזַל וְכָל שְׁפַר רִבּוֹנֵיהּ בִּידֵיהּ וְקָם וַאֲזַל לַאֲרָם דִּי עַל פְּרָת לְקַרְתָּא דְנָחוֹר:
רש"י:
מגמלי אדניו. נִכָּרִין היו משאר גמלים, שהיו יוצאין זמומין, מפני הגזל, שלא ירעו בשדות אחרים:
וכל טוב אדניו בידו. שטר מתנה כתב ליצחק על כל אשר לו, כדי שיקפצו לשלוח לו בתם:
ארם נהרים. בין שתי נהרותיושבת:

(כד,יא) וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר אֶל־בְּאֵר הַמָּיִם לְעֵת עֶרֶב לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת:
(כד, יא) וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר אֶל־בְּאֵר הַמָּיִם לְעֵת עֶרֶב לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת:
(כד, יא) יא וְאַשְׁרֵי גַמְלַיָּא מִבָּרָא לְקַרְתָּא עִם בֵּירָא דְמַיָּא לְעִדַּן רַמְשָׁא לְעִדַּן דְּנַפְקַן מַלְיָתָא:
רש"י:
ויברך הגמלים. הרביצם:

(כד,יב) וַיֹּאמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה־נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה־חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם:
(כד, יב) וַיֹּאמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה־נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה־חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם:
(כד, יב) יב וַאֲמַר יְיָ אֱלָהֵהּ דְּרִבּוֹנִי אַבְרָהָם זַמִּין כְּעַן קֳדָמַי יוֹמָא דֵין וְעִבֵד טִיבוּ עִם רִבּוֹנִי אַבְרָהָם:

(כד,יג) הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל־עֵין הַמָּיִם וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם:
(כד, יג) הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל־עֵין הַמָּיִם וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם:
(כד, יג) יג הָא אֲנָא קָאִים עַל עֵינָא דְמַיָּא וּבְנַת אֱנָשֵׁי קַרְתָּא נַפְקַן לְמִמְלֵי מַיָא:

(כד,יד) וְהָיָה (הנער כתיב) הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי־נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם־גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי־עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם־אֲדֹנִי:
(כד, יד) וְהָיָה (הנער כתיב) הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי־נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם־גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי־עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם־אֲדֹנִי:
(כד, יד) יד וּתְהֵי עוּלֶמְתָּא דְּאֵימַר לַהּ אַרְכִינִי כְעַן קוּלְתִיךְ וְאֶשְׁתִּי וְתֵימַר אֵשְׁתְּ וְאַף גַּמְלָיךְ אַשְׁקֵי יָתַהּ זַמִּנְתָּא לְעַבְדָךְ לְיִצְחָק וּבַהּ אִידַע אֲרֵי עֲבַדְתָּ טִיבוּ עִם רִבּוֹנִי:
רש"י:
אתה הכחת. ראויה היא לו, שתהא גומלת חסדים, וכדאי היא ליכנס בביתו של אברהם, ולשון הוכחת, ביררת, אפרוביש"ט בלע"ז:
ובה אדע. לשון תְּחִנָּה, הודע ליבה:
כי עשית חסד. אם תהיה ממשפחתו והוגנת לו, אדע כי עשית חסד:

(כד,טו) וַיְהִי־הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת אֲשֶׁר יֻלְּדָה לִבְתוּאֵל בֶּן־מִלְכָּה אֵשֶׁת נָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם וְכַדָּהּ עַל־שִׁכְמָהּ:
(כד, טו) וַיְהִי־הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת אֲשֶׁר יֻלְּדָה לִבְתוּאֵל בֶּן־מִלְכָּה אֵשֶׁת נָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם וְכַדָּהּ עַל־שִׁכְמָהּ:
(כד, טו) טו וַהֲוָה הוּא עַד לָא שֵׁיצֵי לְמַלָּלָא וְהָא רִבְקָה נְפָקַת דִּי אִתְיְלִידַת לִבְתוּאֵל בַּר מִלְכָּה אִתַּת נָחוֹר אֲחוּהִי דְאַבְרָהָם וְקוּלְתַהּ עַל כַּתְפַּהּ:

(כד,טז) (והנער כתיב) וְהַנַּעֲרָה טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל:
(כד, טז) (והנער כתיב) וְהַנַּעֲרָה טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל:
(כד, טז) טז וְעוּלֶמְתָּא שַׁפִּירַת חֵיזוּ (נ"י שַׁפִּירָא לְמֶחֱזֵי) לַחֲדָא בְּתֻלְתָּא וּגְבַר לָא יַדְעָהּ וּנְחָתַת לְעֵינָא וּמְלַת קוּלְתַהּ וּסְלֵקָת:
רש"י:
בתולה. ממקום בתולים:
ואיש לא ידעה. שלא כדרכה, לפי שבנות הגוים היו משמרות מקום בתוליהן, ומפקירות עצמן ממקום אחר, העיד על זו שהיא נקיה מכל:

(כד,יז) וַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ וַיֹּאמֶר הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט־מַיִם מִכַּדֵּךְ:
(כד, יז) וַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ וַיֹּאמֶר הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט־מַיִם מִכַּדֵּךְ:
(כד, יז) יז וּרְהַט עַבְדָא לָקֳדָמוּתַהּ וַאֲמַר אַטְעֵמְנִי כְעַן זְעֵיר מַיָּא מִקּוּלְתִיךְ:
רש"י:
וירץ העבד לקראתה. לפי שראה שעלו המיםלקראתה:
הגמיאיני נא. לשון גמיעה, הומיי"ר בלע"ז:

(כד,יח) וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל־יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ:
(כד, יח) וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל־יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ:
(כד, יח) יח וַאֲמָרַת אֵשְׁתְּ רִבּוֹנִי וְאוֹחִיאַת וַאֲחֵיתַת קוּלְתַהּ עַל יְדַהּ וְאַשְׁקְתֵיהּ:
רש"י:
ותרד כדה. מעל שכמה:

(כד,יט) וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם־כִּלּוּ לִשְׁתֹּת:
(כד, יט) וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם־כִּלּוּ לִשְׁתֹּת:
(כד, יט) יט וְשֵׁיצִיאַת לְאַשְׁקָיוּתֵיהּ וַאֲמָרַת אַף לְגַמְלָיךְ אַמְלֵי עַד דִּי סַפְקוּן לְמִשְׁתֵּי:
רש"י:
עד אם כלו. הרי אם משמש בלשון אשר:
אם כלו. תרגם אונקלוס דִיסַפְּקוּן, שזו היא גמר שתייתן כששתו די ספוקן:

(כד,כ) וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל־הַשֹּׁקֶת וַתָּרָץ עוֹד אֶל־הַבְּאֵר לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לְכָל־גְּמַלָּיו:
(כד, כ) וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל־הַשֹּׁקֶת וַתָּרָץ עוֹד אֶל־הַבְּאֵר לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לְכָל־גְּמַלָּיו:
(כד, כ) כ וְאוֹחִיאַת וּנְפָצַת קוּלְתַהּ לְבֵית שַׁקְיָא וּרְהָטַת עוֹד לְבֵירָא לְמִמְלֵי וּמְלַת לְכָל גַּמְלוֹהִי:
רש"י:
ותער. לשון נפיצה, והרבה יש בלשון משנה, הַמְעַרֶה מִכֶּלִי אֶל כֶּלִי, ובמקרא יש לו דומה אַל תְּעַר נַפְשִׁי (תהלים קמא, ח), אֲשֶׁר הֶעֱרָה לַמָּוֶת נַפְשׁוֹ (ישעיה נג, יב):
השקת. אבן חלולה ששותים בה הגמלים:

(כד,כא) וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ מַחֲרִישׁ לָדַעַת הַהִצְלִיחַ יְהֹוָה דַּרְכּוֹ אִם־לֹא:
(כד, כא) וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ מַחֲרִישׁ לָדַעַת הַהִצְלִיחַ יְהֹוָה דַּרְכּוֹ אִם־לֹא:
(כד, כא) כא וְגַבְרָא שָׁהֵי בַהּ מִסְתַּכֵּל שָׁתִיק לְמֵידַע הַאַצְלַח יְיָ אָרְחֵיהּ אִם לָא:
רש"י:
משתאה. לשון שְׁאִיָּה, כמו שָׁאוּ עָרִים, תִּשָּׁאֶה שְׁמָמָה (ישעיה ו, יא):משתומם ומתבהל, על שראה דבריו קרובים להצליח, אבל אינו יודע אם ממשפחת אברהם היא אם לאו. ואל תתמה בתי"ו של משתאה, שאין לך תיבה שתחילת יסודה שי"ן ומדברת בלשון מתפעל, שאין תי"ו מפרידה בין שתי אותיות של עיקר היסוד, כגון משתאה (מגזרת שאה), מִשְׁתּוֹלֵל (שם נט, טו)מגזרת שׁוֹלָל, וַיִּשְׁתּוֹמֵם (שם טז)מגזרת שְׁמָמָה, וְיִשְׁתַּמֵּר חֻקּוֹת עָמְרִי (מיכה ו, טז)מגזרת שַׁמֵּר, אף כאן משתאה מגזרת תִּשָּׁאֶה, וכשם שאתה מוצא לשון משומם באדם נבהל ונאלם ובעל מחשבות, כמו עַל יוֹמוֹ נָשַׁמּוּ אַחֲרֹנִים (איוב יח, כ), שֹׁמּוּ שָׁמַיִם (ירמיה ב, יב), אֶשְׁתּוֹמַם כְּשָׁעָה חֲדָא (דניאל ד, טז), כך תפרש לשון שְׁאִיָּה באדם בהול ובעל מחשבות. ואונקלוס תרגם לשון שְׁהִיָּה, וְגַבְרָא שָׁהֵי, שוהה ועומד במקום אחד, לראות ההצליח ה' דרכו, ואין לתרגם שָׁתֵי שהרי אינו לשון שְׁתִיָה, שאין אל"ף נופלת בלשוןשתיה:
משתאה לה. משתומם עליה, כמו אמרי לי אחי הוא (לעיל כ, יג), וכמו וישאלו אנשי המקום לאשתו (שם כו, ז):

(כד,כב) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל־יָדֶיהָ עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם:
(כד, כב) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל־יָדֶיהָ עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם:
(כד, כב) כב וַהֲוָה כַּד סַפִּיקוּ גַמְלַיָּא לְמִשְׁתֵּי וּנְסֵיב גַּבְרָא קָדָשָׁא דְדַהֲבָא תִּקְלָא מַתְקְלֵיהּ וּתְרֵין שֵׁירִין עַל יְדָהָא מַתְקַל עֲשַׂר סִלְעִין דְּדַהֲבָא מַתְקַלְהוֹן:
רש"י:
בקע. רמז לשקלי ישראל, בקעלגלגולת:
ושני צמידים. רמז לשני לוחות מצומדות:
עשרה זהב משקלם. רמז לעשרת הדברות שבהן:

(כד,כג) וַיֹּאמֶר בַּת־מִי אַתְּ הַגִּידִי נָא לִי הֲיֵשׁ בֵּית־אָבִיךְ מָקוֹם לָנוּ לָלִין:
(כד, כג) וַיֹּאמֶר בַּת־מִי אַתְּ הַגִּידִי נָא לִי הֲיֵשׁ בֵּית־אָבִיךְ מָקוֹם לָנוּ לָלִין:
(כד, כג) כג וַאֲמַר בַּת מָן אַתְּ חַוִּי כְעַן לִי הַאִית בֵּית אָבוּךְ אָתַר כָּשַׁר לָנָא לִמְבָת:
רש"י:
ויאמר בת מי את. לאחר שנתן לה שְׂאָלָהּ, לפי שהיה בטוח בזכותו של אברהם שהצליח הקדוש ברוך הוא דרכו:
ללין. לינה אחת, לין שם דבר, והיא אמרה ללון כמה לינות:

(כד,כד) וַתֹּאמֶר אֵלָיו בַּת־בְּתוּאֵל אָנֹכִי בֶּן־מִלְכָּה אֲשֶׁר יָלְדָה לְנָחוֹר:
(כד, כד) וַתֹּאמֶר אֵלָיו בַּת־בְּתוּאֵל אָנֹכִי בֶּן־מִלְכָּה אֲשֶׁר יָלְדָה לְנָחוֹר:
(כד, כד) כד וַאֲמָרַת לֵיהּ בַּת בְּתוּאֵל אֲנָא בַּר מִלְכָּא דִּילֵידַת לְנָחוֹר:
רש"י:
בת בתואל. השיבתו על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון:

(כד,כה) וַתֹּאמֶר אֵלָיו גַּם־תֶּבֶן גַּם־מִסְפּוֹא רַב עִמָּנוּ גַּם־מָקוֹם לָלוּן:
(כד, כה) וַתֹּאמֶר אֵלָיו גַּם־תֶּבֶן גַּם־מִסְפּוֹא רַב עִמָּנוּ גַּם־מָקוֹם לָלוּן:
(כד, כה) כה וַאֲמָרַת לֵיהּ אַף תִּבְנָא אַף כִּסָּתָא סַגִּי עִמָּנָא אַף אָתַר כָּשַׁר לִמְבָת:
רש"י:
מספוא. כל מאכל הגמלים קרוי מספוא, כגון תבן ושעורים:

(כד,כו) וַיִּקֹּד הָאִישׁ וַיִּשְׁתַּחוּ לַיהֹוָה:
(כד, כו) וַיִּקֹּד הָאִישׁ וַיִּשְׁתַּחוּ לַיהֹוָה:
(כד, כו) כו וּכְרַע גַּבְרָא וּסְגִיד קֳדָם יְיָ: