(לג,יז) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל־מֹשֶׁה גַּם אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶעֱשֶׂה כִּי־מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם:
(לג, יז) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל־מֹשֶׁה גַּם אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶעֱשֶׂה כִּי־מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם:
(לג, יז) יז וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה אַף יָת פִּתְגָּמָא הָדֵין דִּי מַלֶּלְתָּא אֶעְבֵּד אֲרֵי אַשְׁכַּחְתָּא רַחֲמִין קֳדָמַי וְרַבִּיתָךְ בְּשׁוּם:
רש"י:
גם את הדבר הזה. שלא תשרה שכינתי עוד על עובדי אלילים אעשה, ואין דבריו של בלעם הרשע על ידי שריית שכינה, אלא נופל וגלוי עינים, כגון וְאֵלַי דָּבָר יְגֻנָּב (איוב ד, יב), שומעין על ידי שליח:

(לג,יח) וַיֹּאמַר הַרְאֵנִי נָא אֶת־כְּבֹדֶךָ:
(לג, יח) וַיֹּאמַר הַרְאֵנִי נָא אֶת־כְּבֹדֶךָ:
(לג, יח) יח וַאֲמָר אַחֲזֵינִי כְעַן יָת יְקָרָךְ:
רש"י:
ויאמר הראני נא את כבדך. ראה משה שהיה עת רצון ודבריו מקובלים, והוסיף לשאול להראותו מראית כבודו:

(לג,יט) וַיֹּאמֶר אֲנִי אַעֲבִיר כָּל־טוּבִי עַל־פָּנֶיךָ וְקָרָאתִי בְשֵׁם יְהֹוָה לְפָנֶיךָ וְחַנֹּתִי אֶת־אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת־אֲשֶׁר אֲרַחֵם:
(לג, יט) וַיֹּאמֶר אֲנִי אַעֲבִיר כָּל־טוּבִי עַל־פָּנֶיךָ וְקָרָאתִי בְשֵׁם יְהֹוָה לְפָנֶיךָ וְחַנֹּתִי אֶת־אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת־אֲשֶׁר אֲרַחֵם:
(לג, יט) יט וַאֲמַר אֲנָא אַעְבַּר כָּל טוּבִי עַל אַפָּיךְ וְאֶקְרֵי בִשְׁמָא דַיְיָ קֳדָמָךְ וְאֵחוֹן לְמָן דְּאֵחוֹן וְאֵרַחֵם עַל מָן דְאֵרַחֵם:
רש"י:
ויאמר אני אעביר וגו'. הגיעה שעה שתראה בכבודי מה שארשה אותך לראות, לפי שאני רוצה וצריך ללמדך סדר תפלה, שכשנצרכת לבקש רחמים על ישראל, הזכרת לי זכות אבות, כסבור אתה שאם תמה זכות אבות אין עוד תקוה, אני אעביר כל מדת טובי לפניך על הצור, ואתה צפון במערה:
וקראתי בשם ה' לפניך. ללמדך סדר בקשת רחמים, אף אם תכלה זכות אבות. וכסדר זה שאתה רואה אותי מעוטף וקורא י"ג מדות, הוי מלמד את ישראל לעשות כן, ועל ידי שיזכירו לפני רחום וחנון, יהיו נענין, כי רַחֲמַילא כָלִים:
וחנתי את אשר אחן. אותן פעמיםשארצה לחון:
ורחמתי. עת שאחפוץ לרחם. עד כאן לא הבטיחו אלא עתים אענה עתים לא אענה, אבל בשעת מעשה אמר לו הנה אנכי כורת ברית, הבטיחו שאינן חוזרות ריקם:

(לג,כ) וַיֹּאמֶר לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת־פָּנָי כִּי לֹא־יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי:
(לג, כ) וַיֹּאמֶר לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת־פָּנָי כִּי לֹא־יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי:
(לג, כ) כ וַאֲמַר לָא תִיכוּל לְמֶחֱזֵי יָת אַפֵּי שְׁכִנְתִּי אֲרֵי לָא יֶחֱזִינַנִי אֱנָשָׁא וְיִתְקַיָּם:
רש"י:
ויאמר לא תוכל וגו'. אף כשאעביר כל טובי על פניך, איני נותן לך רשות לראות את פני:

(לג,כא) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי וְנִצַּבְתָּ עַל־הַצּוּר:
(לג, כא) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי וְנִצַּבְתָּ עַל־הַצּוּר:
(לג, כא) כא וַאֲמַר יְיָ הָא אָתַר מַתְקַן קֳדָמַי וְתִתְעַתַּד עַל טִנָּרָא:
רש"י:
הנה מקום אתי. בהר אשר אני מדבר עמךתמיד, יש מקום מוכן לי לצרכך שאטמינך שם שלא תוזק, ומשם תראה מה שתראה, זהו פשוטו. ומדרשו, על מקום שהשכינה שם מדבר, ואומר המקום אתי ואינו אומר אני במקום, שהקדוש ברוך הוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו:

(לג,כב) וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ עַד־עָבְרִי:
(לג, כב) וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ עַד־עָבְרִי:
(לג, כב) כב וִיהֵי בְּמֵעֲבַר יְקָרִי וְאֶשַׁוִּינָךְ בִּמְעָרַת טִנָּרָא וְאָגֵין בְּמֵימְרִי עֲלָךְ עַד דְּאֶעֱבַר:
רש"י:
בעבר כבדי. כשאעבורלפניך:
בנקרת הצור. כמו העיני האנשים ההם תנקר (במדבר טז, יד), יִקְּרוּהָ עֹרְבֵי נַחַל (משלי ל, יז), אֲנִי קַרְתִּי וְשָׁתִיתִי מָיִם (ישעיה לז, כה), גִּזְרָה אחת להם:
נקרת הצור. כרייתהצור:
ושכתי כפי. מכאן שניתנה רשות למחבלים לחבל, ותרגומו וְאָגֵין בְּמֵימְרִי, כנוי הוא לדרך כבוד של מעלה, שאינו צריך לסוכך עליו בכףממש:

(לג,כג) וַהֲסִרֹתִי אֶת־כַּפִּי וְרָאִיתָ אֶת־אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ:
(לג, כג) וַהֲסִרֹתִי אֶת־כַּפִּי וְרָאִיתָ אֶת־אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ:
(לג, כג) כג וְאַעְדֵּי יָת דִּבְרַת יְקָרִי וְתֶחֱזֵי יָת דְּבַתְרָי וְדִקֳדָמַי לָא יִתְחֲזוּן:
רש"י:
והסרותי את כפי. וְאַעְדֵּי יָת דִּבְרַתיְקָרִי, כשתסתלק הנהגת כבודי מכנגד פניך, ללכת משם ולהלן:
וראית את אחורי. הראהו קשר של תפילין: