הלימוד היומי
א: וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
ב: שְׁלַח־לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת־אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר־אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם:
ג: וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן עַל־פִּי יְהֹוָה כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי־יִשְׂרָאֵל הֵמָּה:
ד: וְאֵלֶּה שְׁמוֹתָם לְמַטֵּה רְאוּבֵן שַׁמּוּעַ בֶּן־זַכּוּר:
ה: לְמַטֵּה שִׁמְעוֹן שָׁפָט בֶּן־חוֹרִי:
ו: לְמַטֵּה יְהוּדָה כָּלֵב בֶּן־יְפֻנֶּה:
ז: לְמַטֵּה יִשָּׂשכָר יִגְאָל בֶּן־יוֹסֵף:
ח: לְמַטֵּה אֶפְרָיִם הוֹשֵׁעַ בִּן־נוּן:
ט: לְמַטֵּה בִנְיָמִן פַּלְטִי בֶּן־רָפוּא:
י: לְמַטֵּה זְבוּלֻן גַּדִּיאֵל בֶּן־סוֹדִי:
יא: לְמַטֵּה יוֹסֵף לְמַטֵּה מְנַשֶּׁה גַּדִּי בֶּן־סוּסִי:
יב: לְמַטֵּה דָן עַמִּיאֵל בֶּן־גְּמַלִּי:
יג: לְמַטֵּה אָשֵׁר סְתוּר בֶּן־מִיכָאֵל:
יד: לְמַטֵּה נַפְתָּלִי נַחְבִּי בֶּן־וָפְסִי:
טו: לְמַטֵּה גָד גְּאוּאֵל בֶּן־מָכִי:
טז: אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר־שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת־הָאָרֶץ וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן־נוּן יְהוֹשֻׁעַ:
יז: וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה לָתוּר אֶת־אֶרֶץ כְּנָעַן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב וַעֲלִיתֶם אֶת־הָהָר:
יח: וּרְאִיתֶם אֶת־הָאָרֶץ מַה־הִוא וְאֶת־הָעָם הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה הַמְעַט הוּא אִם־רָב:
יט: וּמָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר־הוּא יֹשֵׁב בָּהּ הֲטוֹבָה הִוא אִם־רָעָה וּמָה הֶעָרִים אֲשֶׁר־הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה הַבְּמַחֲנִים אִם בְּמִבְצָרִים:
כ: וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם־רָזָה הֲיֶשׁ־בָּהּ עֵץ אִם־אַיִן וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים:
שלח לך אנשים. למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים, לפי שלקתה על עסקי דבה שדברה באחיה, ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר:
שלח לך. לדעתך, אני איני מצוה לך, אם תרצה שלח, לפי שבאו ישראל ואמרו נשלחה אנשים לפנינו (דברים א, כב), כמה שנאמר ותקרבון אלי כלכם וגו' (שם), ומשה נמלך בשכינה, אמר, אני אמרתי להם שהיא טובה, שנאמר אעלה אתכם מעני מצרים וגו' (שמות ג, יז), חייהם שאני נותן להם מקום לטעותבדברי המרגלים, למען לא יִּירָשׁוּהָ:
על פי ה'. ברשותו, שלא עכב על ידו:
כלם אנשים. כל אנשים שבמקרא לשון חשיבות, ואותה שעה כשרים היו:
ויקרא משה להושע וגו'. התפלל עליו, יה יושיעך מעצת מרגלים:
עלו זה בנגב. הוא היה הפסולת של ארץ ישראל, שכן דרך הַתַּגָּרִים מראין את הפסולת תחילה ואחר כך מראין את השבח:
את הארץ מה היא. יש ארץ מגדלת גבורים, ויש ארץ מגדלת חלשים, יש מגדלת אוכלוסין, ויש ממעטת אוכלוסין:
החזק הוא הרפה. סימן מסר להם, אם בפרזים יושבין חזקים הם, שסומכין על גבורתם, ואם בערים בצורות הם יושבין, חלשים הם:
הבמחנים. תרגומו הַבְּפַצְחִין, כרכין פצוחין ופתוחין מאֵין חומה:
הטובה היא. במעינות ותהומות טובים ובריאים:
היש בה עץ. אם יש בהם אדםכשר שיגין עליהם בזכותו:
בכורי ענבים. ימים שהענבים מתבשליןבְּבִכּוּר:
(יג,א) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(יג, א) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(יג, א) גא וּמַלִּיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר:
(יג,ב) שְׁלַח־לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת־אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר־אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם:
(יג, ב) שְׁלַח־לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת־אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר־אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם:
(יג, ב) ב שְׁלַח לָךְ גֻּבְרִין וִיאַלְּלוּן יָת אַרְעָא דִכְנַעַן דִּי אֲנָא יָהֵב לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל גַּבְרָא חַד גַּבְרָא חַד לְשִׁבְטָא דַאֲבָהָתוֹהִי תְּשַׁלְּחוּן כֹּל רַבָּא דִבְהוֹן:רש"י:
שלח לך אנשים. למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים, לפי שלקתה על עסקי דבה שדברה באחיה, ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר:
שלח לך. לדעתך, אני איני מצוה לך, אם תרצה שלח, לפי שבאו ישראל ואמרו נשלחה אנשים לפנינו (דברים א, כב), כמה שנאמר ותקרבון אלי כלכם וגו' (שם), ומשה נמלך בשכינה, אמר, אני אמרתי להם שהיא טובה, שנאמר אעלה אתכם מעני מצרים וגו' (שמות ג, יז), חייהם שאני נותן להם מקום לטעותבדברי המרגלים, למען לא יִּירָשׁוּהָ:
(יג,ג) וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן עַל־פִּי יְהֹוָה כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי־יִשְׂרָאֵל הֵמָּה:
(יג, ג) וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן עַל־פִּי יְהֹוָה כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי־יִשְׂרָאֵל הֵמָּה:
(יג, ג) ג וּשְׁלַח יָתְהוֹן משֶׁה מִמַּדְבְּרָא דְפָארָן עַל מֵימְרָא דַיְיָ כֻּלְהוֹן גֻּבְרִין רֵישֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אִנּוּן:רש"י:
על פי ה'. ברשותו, שלא עכב על ידו:
כלם אנשים. כל אנשים שבמקרא לשון חשיבות, ואותה שעה כשרים היו:
(יג,ד) וְאֵלֶּה שְׁמוֹתָם לְמַטֵּה רְאוּבֵן שַׁמּוּעַ בֶּן־זַכּוּר:
(יג, ד) וְאֵלֶּה שְׁמוֹתָם לְמַטֵּה רְאוּבֵן שַׁמּוּעַ בֶּן־זַכּוּר:
(יג, ד) ד וְאִלֵּין שְׁמָהַתְהוֹן לְשִׁבְטָא דִרְאוּבֵן שַׁמּוּעַ בַּר זַכּוּר:
(יג,ה) לְמַטֵּה שִׁמְעוֹן שָׁפָט בֶּן־חוֹרִי:
(יג, ה) לְמַטֵּה שִׁמְעוֹן שָׁפָט בֶּן־חוֹרִי:
(יג, ה) ה לְשִׁבְטָא דְשִׁמְעוֹן שָׁפָט בַּר חוֹרִי:
(יג,ו) לְמַטֵּה יְהוּדָה כָּלֵב בֶּן־יְפֻנֶּה:
(יג, ו) לְמַטֵּה יְהוּדָה כָּלֵב בֶּן־יְפֻנֶּה:
(יג, ו) ו לְשִׁבְטָא דִיהוּדָה כָּלֵב בַּר יְפֻנֶּה:
(יג,ז) לְמַטֵּה יִשָּׂשכָר יִגְאָל בֶּן־יוֹסֵף:
(יג, ז) לְמַטֵּה יִשָּׂשכָר יִגְאָל בֶּן־יוֹסֵף:
(יג, ז) ז לְשִׁבְטָא דְּיִשָּׂשכָר יִגְאָל בַּר יוֹסֵף:
(יג,ח) לְמַטֵּה אֶפְרָיִם הוֹשֵׁעַ בִּן־נוּן:
(יג, ח) לְמַטֵּה אֶפְרָיִם הוֹשֵׁעַ בִּן־נוּן:
(יג, ח) ח לְשִׁבְטָא דְאֶפְרָיִם הוֹשֵׁעַ בַּר נוּן:
(יג,ט) לְמַטֵּה בִנְיָמִן פַּלְטִי בֶּן־רָפוּא:
(יג, ט) לְמַטֵּה בִנְיָמִן פַּלְטִי בֶּן־רָפוּא:
(יג, ט) ט לְשִׁבְטָא דְבִנְיָמִן פַּלְטִי בַּר רָפוּא:
(יג,י) לְמַטֵּה זְבוּלֻן גַּדִּיאֵל בֶּן־סוֹדִי:
(יג, י) לְמַטֵּה זְבוּלֻן גַּדִּיאֵל בֶּן־סוֹדִי:
(יג, י) י לְשִׁבְטָא דִזְבוּלֻן גַּדִּיאֵל בַּר סוֹדִי:
(יג,יא) לְמַטֵּה יוֹסֵף לְמַטֵּה מְנַשֶּׁה גַּדִּי בֶּן־סוּסִי:
(יג, יא) לְמַטֵּה יוֹסֵף לְמַטֵּה מְנַשֶּׁה גַּדִּי בֶּן־סוּסִי:
(יג, יא) יא לְשִׁבְטָא דְיוֹסֵף לְשִׁבְטָא דִמְנַשֶּׁה גַּדִּי בַּר סוּסִי:
(יג,יב) לְמַטֵּה דָן עַמִּיאֵל בֶּן־גְּמַלִּי:
(יג, יב) לְמַטֵּה דָן עַמִּיאֵל בֶּן־גְּמַלִּי:
(יג, יב) יב לְשִׁבְטָא דְדָן עַמִּיאֵל בַּר גְּמַלִּי:
(יג,יג) לְמַטֵּה אָשֵׁר סְתוּר בֶּן־מִיכָאֵל:
(יג, יג) לְמַטֵּה אָשֵׁר סְתוּר בֶּן־מִיכָאֵל:
(יג, יג) יג לְשִׁבְטָא דְאָשֵׁר סְתוּר בַּר מִיכָאֵל:
(יג,יד) לְמַטֵּה נַפְתָּלִי נַחְבִּי בֶּן־וָפְסִי:
(יג, יד) לְמַטֵּה נַפְתָּלִי נַחְבִּי בֶּן־וָפְסִי:
(יג, יד) יד לְשִׁבְטָא דְנַפְתָּלִי נַחְבִּי בַּר וָפְסִי:
(יג,טו) לְמַטֵּה גָד גְּאוּאֵל בֶּן־מָכִי:
(יג, טו) לְמַטֵּה גָד גְּאוּאֵל בֶּן־מָכִי:
(יג, טו) טו לְשִׁבְטָא דְגָד גְּאוּאֵל בַּר מָכִי:
(יג,טז) אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר־שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת־הָאָרֶץ וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן־נוּן יְהוֹשֻׁעַ:
(יג, טז) אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר־שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת־הָאָרֶץ וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן־נוּן יְהוֹשֻׁעַ:
(יג, טז) טז אִלֵּין שְׁמָהַת גֻּבְרַיָּא דִּי שְׁלַח משֶׁה לְאַלָּלָא יָת אַרְעָא וּקְרָא משֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בַּר נוּן יְהוֹשֻׁעַ:רש"י:
ויקרא משה להושע וגו'. התפלל עליו, יה יושיעך מעצת מרגלים:
(יג,יז) וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה לָתוּר אֶת־אֶרֶץ כְּנָעַן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב וַעֲלִיתֶם אֶת־הָהָר:
(יג, יז) וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה לָתוּר אֶת־אֶרֶץ כְּנָעַן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב וַעֲלִיתֶם אֶת־הָהָר:
(יג, יז) יז וּשְׁלַח יָתְהוֹן משֶׁה לְאַלָּלָא יָת אַרְעָא דִכְנָעַן וַאֲמַר לְהוֹן סָקוּ דָא בִּדְרוֹמָא וְתִסְקוּן לְטוּרָא:רש"י:
עלו זה בנגב. הוא היה הפסולת של ארץ ישראל, שכן דרך הַתַּגָּרִים מראין את הפסולת תחילה ואחר כך מראין את השבח:
(יג,יח) וּרְאִיתֶם אֶת־הָאָרֶץ מַה־הִוא וְאֶת־הָעָם הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה הַמְעַט הוּא אִם־רָב:
(יג, יח) וּרְאִיתֶם אֶת־הָאָרֶץ מַה־הִוא וְאֶת־הָעָם הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה הַמְעַט הוּא אִם־רָב:
(יג, יח) יח וְתֶחֱזוּן יָת אַרְעָא מָא הִיא וְיָת עַמָּא דְּיָתֵב עֲלָהּ הֲתַקִּיף הוּא אִם חַלָּשׁ הַזְעֵר הוּא אִם סַגִּי:רש"י:
את הארץ מה היא. יש ארץ מגדלת גבורים, ויש ארץ מגדלת חלשים, יש מגדלת אוכלוסין, ויש ממעטת אוכלוסין:
החזק הוא הרפה. סימן מסר להם, אם בפרזים יושבין חזקים הם, שסומכין על גבורתם, ואם בערים בצורות הם יושבין, חלשים הם:
(יג,יט) וּמָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר־הוּא יֹשֵׁב בָּהּ הֲטוֹבָה הִוא אִם־רָעָה וּמָה הֶעָרִים אֲשֶׁר־הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה הַבְּמַחֲנִים אִם בְּמִבְצָרִים:
(יג, יט) וּמָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר־הוּא יֹשֵׁב בָּהּ הֲטוֹבָה הִוא אִם־רָעָה וּמָה הֶעָרִים אֲשֶׁר־הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה הַבְּמַחֲנִים אִם בְּמִבְצָרִים:
(יג, יט) יט וּמָא אַרְעָא דִּי הוּא יָתֵב בַּהּ הֲטָבָא הִיא אִם בִּישָׁא וּמָא קִרְוַיָּא דִּי הוּא יָתֵב בְּהֵן הַבְּפַצְחִין אִם בִּכְרַכִּין:רש"י:
הבמחנים. תרגומו הַבְּפַצְחִין, כרכין פצוחין ופתוחין מאֵין חומה:
הטובה היא. במעינות ותהומות טובים ובריאים:
(יג,כ) וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם־רָזָה הֲיֶשׁ־בָּהּ עֵץ אִם־אַיִן וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים:
(יג, כ) וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם־רָזָה הֲיֶשׁ־בָּהּ עֵץ אִם־אַיִן וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים:
(יג, כ) כ וּמָא אַרְעָא הֲעַתִּירָא הִיא אִם מִסְכֵּינָא הַאִית בַּהּ אִילָנִין אִם לָא וְתִתְקְפוּן וְתִסְּבוּן מֵאִבָּא דְאַרְעָא וְיוֹמַיָּא יוֹמֵי בִּכּוּרֵי עִנְּבִין:רש"י:
היש בה עץ. אם יש בהם אדםכשר שיגין עליהם בזכותו:
בכורי ענבים. ימים שהענבים מתבשליןבְּבִכּוּר:
להרשמה לקבלת ניוזלטר יומי למייל