(כג,יג) וַיֹּאמֶר אֵלָיו בָּלָק לְךָ־נָּא אִתִּי אֶל־מָקוֹם אַחֵר אֲשֶׁר תִּרְאֶנּוּ מִשָּׁם אֶפֶס קָצֵהוּ תִרְאֶה וְכֻלּוֹ לֹא תִרְאֶה וְקָבְנוֹ־לִי מִשָּׁם:
(כג, יג) וַיֹּאמֶר אֵלָיו בָּלָק לְךָ־נָּא אִתִּי אֶל־מָקוֹם אַחֵר אֲשֶׁר תִּרְאֶנּוּ מִשָּׁם אֶפֶס קָצֵהוּ תִרְאֶה וְכֻלּוֹ לֹא תִרְאֶה וְקָבְנוֹ־לִי מִשָּׁם:
(כג, יג) יג וַאֲמַר לֵהּ בָּלָק אִיתָא כְעַן עִמִּי לַאֲתַר אוֹחֳרַן דְּתֵחֲזִנֵּהּ מִתַּמָּן לְחוֹד קְצָתֵהּ תֶּחֱזֵי וְכוּלֵּהּ לָא תֶחֱזֵי וּתְלוּטֵהּ לִי מִתַּמָּן:
רש"י:
וקבנו לי. לשון צווי, קללהו לי:

(כג,יד) וַיִּקָּחֵהוּ שְׂדֵה צֹפִים אֶל־רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וַיִּבֶן שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת וַיַּעַל פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ:
(כג, יד) וַיִּקָּחֵהוּ שְׂדֵה צֹפִים אֶל־רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וַיִּבֶן שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת וַיַּעַל פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ:
(כג, יד) יד וְדַבְּרֵהּ לַחֲקַל סְכוּתָא לְרֵישׁ רָמָתָא וּבְנָא שַׁבְעָא מַדְבְּחִין וְאַסֵּק תּוֹר וּדְכַר עַל כָּל מַדְבְּחָא:
רש"י:
שדה צפים. מקום גבוה היה, ששם הצופה עומד לשמור אם יבא חיל על העיר:
ראש הפסגה. בלעם לא היה קוסם כבלק, ראה בלק שעתידה פרצה להפרץ בישראל משם, ששם מת משה, כסבור ששם תחול עליהם הקללה, וזו היא הפרצה שאני רואה:

(כג,טו) וַיֹּאמֶר אֶל־בָּלָק הִתְיַצֵּב כֹּה עַל־עֹלָתֶךָ וְאָנֹכִי אִקָּרֶה כֹּה:
(כג, טו) וַיֹּאמֶר אֶל־בָּלָק הִתְיַצֵּב כֹּה עַל־עֹלָתֶךָ וְאָנֹכִי אִקָּרֶה כֹּה:
(כג, טו) טו וַאֲמַר לְבָלָק אִתְעַתַּד הָכָא עַל עֲלָתָךְ וַאֲנָא אִתְמְטֵי עַד כָּא:
רש"י:
אקרה כה. מאת הקדוש ברוך הוא.
אקרה. לשון אתפעל:

(כג,טז) וַיִּקָּר יְהֹוָה אֶל־בִּלְעָם וַיָּשֶׂם דָּבָר בְּפִיו וַיֹּאמֶר שׁוּב אֶל־בָּלָק וְכֹה תְדַבֵּר:
(כג, טז) וַיִּקָּר יְהֹוָה אֶל־בִּלְעָם וַיָּשֶׂם דָּבָר בְּפִיו וַיֹּאמֶר שׁוּב אֶל־בָּלָק וְכֹה תְדַבֵּר:
(כג, טז) טז וַעֲרַע מֵימַר מִן קֳדָם יְיָ לְבִלְעָם וְשַׁוִּי פִתְגָּמָא בְּפוּמֵהּ וַאֲמַר תּוּב לְוָת בָּלָק וּכְדֵין תְּמַלֵּל:
רש"י:
וישם דבר בפיו. ומה היא השימה הזאת, ומה חסר המקרא באמרו שוב אל בלק וכה תדבר, אלא כשהיה שומע שאינו נרשה לקלל, אמר מה אני חוזר אצל בלק לצערו, ונתן לו הקדוש ברוך הוא רסן וחכה בפיו, כאדם הפוקס בהמה בחכה להוליכה אל אשר ירצה, אמר לו, על כרחך תשוב אל בלק:

(כג,יז) וַיָּבֹא אֵלָיו וְהִנּוֹ נִצָּב עַל־עֹלָתוֹ וְשָׂרֵי מוֹאָב אִתּוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ בָּלָק מַה־דִּבֶּר יְהֹוָה:
(כג, יז) וַיָּבֹא אֵלָיו וְהִנּוֹ נִצָּב עַל־עֹלָתוֹ וְשָׂרֵי מוֹאָב אִתּוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ בָּלָק מַה־דִּבֶּר יְהֹוָה:
(כג, יז) יז וַאֲתָא לְוָתֵהּ וְהוּא מְעַתַּד עַל עֲלָתֵהּ וְרַבְרְבֵי מוֹאָב עִמֵּהּ וַאֲמַר לֵהּ בָּלָק מָא מַלִּיל יְיָ:
רש"י:
ושרי מואב אתו. ולמעלה הוא אומר וכל שרי מואב, כיון שראו שאין בו תקוה הלכו להם מקצתם, ולא נשארו אלא מקצתם:
מה דבר ה'. לשון צחוק הוא זה, כלומר אינך ברשותך:

(כג,יח) וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר קוּם בָּלָק וּשֲׁמָע הַאֲזִינָה עָדַי בְּנוֹ צִפֹּר:
(כג, יח) וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר קוּם בָּלָק וּשֲׁמָע הַאֲזִינָה עָדַי בְּנוֹ צִפֹּר:
(כג, יח) יח וּנְטַל מַתְלֵהּ וַאֲמַר קוּם בָּלָק וּשְׁמַע אָצֵית לְמֵימְרִי בַּר צִפֹּר:
רש"י:
קום בלק. כיון שראהו מצחק בו נתכוין לצערו, עמוד על רגליך, אינך רשאי לישב, ואני שָׁלוּחַ אליך בשליחותו של מקום:
בנו צפר. לשון מקרא הוא זה, כמו חַיְתוֹ יָעַר (תהלים נ, י)וחיתו ארץ (בראשית א, כד), לְמַעְיְנוֹ מָיִם (תהלים קיד, ח):

(כג,יט) לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב וּבֶן־אָדָם וְיִתְנֶחָם הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה וְדִבֶּר וְלֹא יְקִימֶנָּה:
(כג, יט) לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב וּבֶן־אָדָם וְיִתְנֶחָם הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה וְדִבֶּר וְלֹא יְקִימֶנָּה:
(כג, יט) יט לָא כְמִלֵּי בְנֵי אֱנָשָׁא מֵימַר אֱלָהָא בְּנֵי אֱנָשָׁא אָמְרִין וּמְכַדְּבִין וְאַף לָא כְּעוֹבָדֵי בְנֵי בִשְׂרָא דְאִנוּן גָּזְרִין לְמֶעְבַּד וְתַיְּבִין וּמִתְמַלְּכִין דְּהוּא אָמַר וְעָבֵד וְכָל מֵימְרֵהּ מִתְקַיָּם:
רש"י:
לא איש וגו'. כבר נשבע להם להביאם ולהורישם ארץ שבעה אומות, ואתה סבור להמיתם במדבר:
ההוא אמר וגו'. בלשון תימה, ותרגומו וְתַיְבִין וּמִתְמַלְּכִין, חוזרים ונמלכין לחזור בהם:

(כג,כ) הִנֵּה בָרֵךְ לָקָחְתִּי וּבֵרֵךְ וְלֹא אֲשִׁיבֶנָּה:
(כג, כ) הִנֵּה בָרֵךְ לָקָחְתִּי וּבֵרֵךְ וְלֹא אֲשִׁיבֶנָּה:
(כג, כ) כ הָא בִרְכָן קַבֵּלִית וַאֲבָרֵכִנֵּהּ לְיִשְׂרָאֵל וְלָא אָתֵב בִּרְכְּתִי מִנֵּהּ:
רש"י:
הנה ברך לקחתי. אתה שואלני מה דבר ה', קבלתי ממנולברך אותם, [ס"א
ברך כמו לברך]:
וברך ולא אשיבנה. הוא ברך אותם, ואני לא אשיב את ברכתו:
וּבֵרֵךְ. כמו וּבִרֵךְ, וכן היא גזרת רי"ש, כמו אוֹיֵב חֵרֵף (תהלים עד, יח)כמו חִרֵף, וכן וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ (שם י, ג), המהלל ומברך את הגוזל ואומר אל תירא כי לא תענש שלום יהיה לך, מרגיז הוא להקדוש ברוך הוא. ואין לומר בֵרֵךְ שֵׁם דבר, שאם כן היה נקוד בפתח קטן (סגול תחת הרי"ש) וטעמו למעלה, אבל לפי שהוא לשון פָּעַל, הוא נקוד קמץ קטן (צירי) וטעמו למטה:

(כג,כא) לֹא־הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא־רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל יְהֹוָה אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ:
(כג, כא) לֹא־הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא־רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל יְהֹוָה אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ:
(כג, כא) כא אִסְתַּכָּלִית לֵית פָּלְחֵי גִּלּוּלִין בִּדְבֵית יַעֲקֹב וְאַף לָא עָבְדֵי לֵאוּת שְׁקַר בְּיִשְׂרָאֵל מֵימְרָא דַיְיָ אֱלָהָהוֹן בְּסַעְדְּהוֹן וּשְׁכִינַת מַלְכְּהוֹן בֵּינֵיהוֹן:
רש"י:
לא הביט און ביעקב וגו'. כתרגומו. דבר אחר, אחרי פשוטו הוא נדרש מדרש נאה לא הביט הקדוש ברוך הוא און שביעקב, שכשהם עוברים על דבריו אינו מדקדק אחריהם, להתבונן בְּאָוֶנִיות[במעשה] שלהם ובעמלן שהן עוברין על דתו:
עמל. לשון עבירה כמו וְהָרָה עָמָל (תהלים ז, טו), כִּי אַתָּה עָמָל וָכַעַס תַּבִּיט (שם י, יד), לפי שהעבירה היא עמל לפני המקום:
ה' אלהיו עמו. אפילו מכעיסין וממרין לפניו אינו זז מתוכן:
ותרועת מלך בו. לשון חיבה וָרֵעוּת כמו רֵעֶה דָוִד (שמואל־ב טו, לז), אוהב דוד, וַיִּתְּנָהּ לְמֵרֵעֵהוּ (שופטים טו, ו). וכן תרגם אונקלוס וּשְׁכִינַת מַלְכְּהוֹן בֵּינֵיהוֹן:

(כג,כב) אֵל מוֹצִיאָם מִמִּצְרָיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ:
(כג, כב) אֵל מוֹצִיאָם מִמִּצְרָיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ:
(כג, כב) כב אֱלָהָא דְּאַפֵּקִנּוּן מִמִּצְרָיִם תּוּקְפָּא וְרוּמָא דִּילֵהּ:
רש"י:
אל מוציאם ממצרים. אתה אמרת הנה עם יצא ממצרים, לא יצא מעצמו, אלא האלהים הוציאם:
כתועפת ראם לו. כתוקף רוםוגובה שלו, וכן וְכֶסֶף תּוֹעָפוֹת (איוב כב, כה), לשון מעוז המה, ואומר אני שהוא לשון וְעוֹף יְעוֹפֵף (בראשית א, כ), המעופף ברום וגובהותוקף רב הוא זה, ותועפות ראם, עפיפת גובה. דבר אחר, תועפות ראם, תוקף ראמים, ואמרו רבותינו (גיטין סח:)אלו השדים:

(כג,כג) כִּי לֹא־נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא־קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה־פָּעַל אֵל:
(כג, כג) כִּי לֹא־נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא־קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה־פָּעַל אֵל:
(כג, כג) כג אֲרֵי לָא נַחֲשַׁיָּא צָבָן דְּיִיטַב לִדְבֵית יַעֲקֹב וְאַף לָא קְסָמַיָּא רְעַן בִּרְבוּת בֵּית יִשְׂרָאֵל כְּעִדַּן יִתְאַמַּר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מֶה עֲבַד אֱלָהָא:
רש"י:
כי לא נחש ביעקב. כי ראויים הם לברכה, שאין בהם מנחשים וקוסמים:
כעת יאמר ליעקב וגו'. עוד עתיד להיות עת כעת הזאת, אשר תִּגָּלֶהחיבתן לעין כל, שהן יושבין לפניו ולומדים תורה מפיו ומחיצתן לפנים ממלאכי השרת, והם ישאלו להם מה פעל אל, וזהו שנאמר וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ (ישעיה ל, כ). דבר אחר, יאמר ליעקב, אינו לשון עתיד אלא לשון הוה, אינן צריכים למנחש וקוסם, כי בכל עת שצריך לְהֵאָמֵר ליעקב ולישראל מה פעל הקדוש ברוך הוא ומה גזרותיו במרום, אינן מנחשים וקוסמים, אלא נאמר להם על פי נביאיהם מה היא גזרת המקום, או אורים ותומים מגידים להם, ואונקלוס לא תרגם כן:

(כג,כד) הֶן־עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא לֹא יִשְׁכַּב עַד־יֹאכַל טֶרֶף וְדַם־חֲלָלִים יִשְׁתֶּה:
(כג, כד) הֶן־עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא לֹא יִשְׁכַּב עַד־יֹאכַל טֶרֶף וְדַם־חֲלָלִים יִשְׁתֶּה:
(כג, כד) כד הָא עַמָּא כְּלֵיתָא שָׁרֵי וּכְאַרְיָא יִתְנַטָּל לָא יִשְׁרֵי בְאַרְעֵהּ עַד דְּיִקְטוֹל קְטוֹל וְנִכְסֵי עַמְמַיָּא יֵירָת:
רש"י:
הן עם כלביא יקום וגו'. כשהן עומדין משינתם שחרית, הן מתגברים כלביא וכארי, לחטוף את המצות, ללבוש ציצית לקרוא את שמע ולהניח תפילין:
לא ישכב. בלילה על מטתו עד שהוא אוכל ומחבל כל מזיק הבא לטָרפו, כיצד קורא את שמע על מטתו, ומפקיד רוחו ביד המקום, בא מחנה וגייס להזיקם, הקדוש ברוך הוא שומרם ונלחם מלחמותם ומפילם חללים. דבר אחר, הן עם כלביא יקום וגו', כתרגומו:
ודם חללים ישתה. נתנבא שאין משה מתעד שיפיל מלכי מדין חללים וְיֵהָרֵג הוא עמהם, שנאמר וְאֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם הָרְגוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּחֶרֶב אֶל חַלְלֵיהֶם (יהושע יג, כב):

(כג,כה) וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל־בִּלְעָם גַּם־קֹב לֹא תִקֳּבֶנּוּ גַּם־בָּרֵךְ לֹא תְבָרְכֶנּוּ:
(כג, כה) וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל־בִּלְעָם גַּם־קֹב לֹא תִקֳּבֶנּוּ גַּם־בָּרֵךְ לֹא תְבָרְכֶנּוּ:
(כג, כה) כה וַאֲמַר בָּלָק לְבִלְעָם אַף מֵילַט לָא תְלוּטִנּוּן אַף בָּרָכָא לָא תְבָרֵכִנּוּן:
רש"י:
גם קב לא תקבנו. גם ראשון מוסב על גם השני, וגם השני על גם הראשון, וכן גַּם לִי גַם לָךְ לֹא יִהְיֶה (מלכים־א ג, כו), וכן גם בחור גם בתולה (דברים לב, כה):

(כג,כו) וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֶל־בָּלָק הֲלֹא דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ לֵאמֹר כֹּל אֲשֶׁר־יְדַבֵּר יְהֹוָה אֹתוֹ אֶעֱשֶׂה:
(כג, כו) וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֶל־בָּלָק הֲלֹא דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ לֵאמֹר כֹּל אֲשֶׁר־יְדַבֵּר יְהֹוָה אֹתוֹ אֶעֱשֶׂה:
(כג, כו) כו וַאֲתֵב בִּלְעָם וַאֲמַר לְבָלָק הֲלָא מַלֵּלִית עִמָּךְ לְמֵימָר כֹּל דִּי יְמַלֵּל יְיָ יָתֵהּ אֶעְבֵּד: