(כד,יד) וְעַתָּה הִנְנִי הוֹלֵךְ לְעַמִּי לְכָה אִיעָצְךָ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים:
(כד, יד) וְעַתָּה הִנְנִי הוֹלֵךְ לְעַמִּי לְכָה אִיעָצְךָ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים:
(כד, יד) יד וּכְעַן הָא אֲנָא אָזֵל לְעַמִּי אִיתָא אֲמַלְכִינָךְ מָא דְתַעְבֵּד וַאֲחַוֵּי לָךְ מָא דְיַעְבֵּד עַמָּא הָדֵין לְעַמָּךְ בְּסוֹף יוֹמַיָּא:
רש"י:
הולך לעמי. מעתה הריני כשאר עמי, שנסתלק הקדוש ברוך הוא מעליו:
לכה איעצך. מה לך לעשות, ומה היא העצה, אלהיהם של אלו שונא זימה הוא כו' כדאיתא בחלק (סנהדרין קו.), תדע שבלעם הִשִׂיא עצה זו להכשילם בזימה, שהרי נאמר הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם (להלן לא, טז):
אשר יעשה העם הזה לעמך. מקרא קצר הוא זה, איעצך להכשילם, ואומר לך מה שהן עתידין להרע למואב באחרית הימים ומחץ פאתי מואב. התרגום מפרש קוצר העברי ויקטול וכו':

(כד,טו) וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן:
(כד, טו) וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן:
(כד, טו) טו וּנְטַל מַתְלֵהּ וַאֲמַר אֵמַר בִּלְעָם בְּרֵיהּ בְּעוֹר וְאֵמַר גַּבְרָא דְּשַׁפִּיר חָזֵי:

(כד,טז) נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי־אֵל וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם:
(כד, טז) נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי־אֵל וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם:
(כד, טז) טז אֵמַר דִּשְׁמַע מֵימַר מִן קֳדָם אֵל וִידַע מַדַּע מִן קֳדָם עִלָּאָה חֵזוּ מִן קֳדָם שַׁדַּי חָזֵי שְׁכִיב וּמִתְגְּלֵי לֵהּ:
רש"י:
וידע דעת עליון. לכוין השעה שכועס בה:

(כד,יז) אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר כָּל־בְּנֵי־ שֵׁת:
(כד, יז) אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר כָּל־בְּנֵי־ שֵׁת:
(כד, יז) יז חֲזִיתֵהּ וְלָא כְעַן סְכִיתֵהּ וְלָא אִיתוֹהִי קָרִיב כַּד יְקוּם מַלְכָּא מִיַּעֲקֹב וְיִתְרַבָּא מְשִׁיחָא מִיִּשְׂרָאֵל וְיִקְטוֹל רַבְרְבֵי מוֹאָב וְיִשְׁלוֹט בְּכָל בְּנֵי אֱנָשָׁא:
רש"י:
אראנו. רואה אני שבחו של יעקב וגדולתו, אך לא עתה היא אלא לאחר זמן:
דרך כוכב. כתרגומו, לשון דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ (איכה ב, ד), שהכוכב עובר כחץ, ובלע"ז דִישׂטִינְ"טְ, כלומר יקום מזל:
וקם שבט. מלך רודה ומושל:
ומחץ פאתי מואב. זה דוד, שנאמר בו הַשְׁכֵּב אוֹתָם אַרְצָה וַיְמַדֵּד שְׁנֵי חֲבָלִים לְהָמִית וגו' (שמואל־ב ח, ב):
וקרקר. לשון קורה [כורה], כמו אֲנִי קַרְתִּי (מלכים־ב יט, כד), מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם (ישעיה נא, א), יִקְּרוּהָ עֹרְבֵי נַחַל (משלי ל, יז), פוּרֵיי"ר בלע"ז:
כל בני שת. כל האומות, שכולם יצאו מן שתבנו של אדם הראשון:

(כד,יח) וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר אֹיְבָיו וְיִשְׂרָאֵל עֹשֶׂה חָיִל:
(כד, יח) וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר אֹיְבָיו וְיִשְׂרָאֵל עֹשֶׂה חָיִל:
(כד, יח) יח וִיהֵי אֱדוֹם יְרֻתָּא וִיהֵי יְרֻתָּא שֵׂעִיר לְבַעֲלֵי דְבָבוֹהִי וְיִשְׂרָאֵל יַצְלַח בְּנִכְסִין:
רש"י:
והיה ירשה שעיר איביו. לאויביוישראל:

(כד,יט) וְיֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב וְהֶאֱבִיד שָׂרִיד מֵעִיר:
(כד, יט) וְיֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב וְהֶאֱבִיד שָׂרִיד מֵעִיר:
(כד, יט) יט וְיֵחוּת חַד מִדְּבֵית יַעֲקֹב וְיוֹבֵד מְשֵׁזֵב מִקִּרְיַת עַמְמַיָּא:
רש"י:
וירד מיעקב. ועוד יהיה מושל אחר מיעקב:
והאביד שריד מעיר. מעיר החשובה של אדום היא רומי, ועל מלך המשיח אומר כן, שנאמר בו וְיֵרְדְּ מִיָּם עַד יָם (תהלים עב, ח)וְלֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו (עובדיה א, יח):

(כד,כ) וַיַּרְא אֶת־עֲמָלֵק וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד:
(כד, כ) וַיַּרְא אֶת־עֲמָלֵק וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד:
(כד, כ) כ וַחֲזָא יָת עֲמַלְקָאָה וּנְטַל מַתְלֵהּ וַאֲמַר רֵישׁ קְרָבַיָּא דְיִשְׂרָאֵל הֲוָה עֲמַלְקָאָה וְסוֹפֵהּ לְעָלְמָא יֵיבָד:
רש"י:
וירא את עמלק. נסתכלבפורענותו של עמלק:
ראשית גוים עמלק. הוא קִדֵּם את כולם להלחם בישראל, וכך תרגם אונקלוס, ואחריתו לֵיאָבֵד בידם, שנאמר תמחה את זכר עמלק (דברים כה, יט):

(כד,כא) וַיַּרְא אֶת־הַקֵּינִי וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר אֵיתָן מוֹשָׁבֶךָ וְשִׂים בַּסֶּלַע קִנֶּךָ:
(כד, כא) וַיַּרְא אֶת־הַקֵּינִי וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר אֵיתָן מוֹשָׁבֶךָ וְשִׂים בַּסֶּלַע קִנֶּךָ:
(כד, כא) כא וַחֲזָא יָת שַׁלְמָאָה וּנְטַל מַתְלֵהּ וַאֲמַר תַּקִּיף בֵּית מוֹתְבָךְ וְשַׁוִּי בִכְרַךְ תַּקִּיף מְדוֹרָךְ:
רש"י:
וירא את הקיני. לפי שהיה קיני תקוע אצל עמלק, כענין שנאמר וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּינִי וגו' (שמואל־א טו, י), הזכירו אחר עמלק, נסתכל בגדולתם של בני יתרו, שנאמר בהם תִּרְעָתִים שִׁמְעָתִיםשׂוּכָתִים (דברי הימים־א ב, נה):
איתן מושבך. תמה אני מהיכן זכית לכך, הלא אתה עמי היית בעצת הבה נתחכמה לו (שמות א, י), ועתה נתישבת באיתן ומעוז של ישראל:

(כד,כב) כִּי אִם־יִהְיֶה לְבָעֵר קָיִן עַד־מָה אַשּׁוּר תִּשְׁבֶּךָּ:
(כד, כב) כִּי אִם־יִהְיֶה לְבָעֵר קָיִן עַד־מָה אַשּׁוּר תִּשְׁבֶּךָּ:
(כד, כב) כב אֲרֵי אִם יְהֵי לְשֵׁצָאָה שַׁלְמָאָה עַד מָא אֲתוּרָאָה יִשְׁבִּנָּךְ:
רש"י:
כי אם יהיה לבער קין וגו'. אשריך שנתקעת לתוקף זה, שאינך נטרד עוד מן העולם, כי אף אם אתה עתיד לגלות עם עשרת השבטים ותהיה לבער ממקום שנתישבת שם, מה בְּכַך:
עד מה אשור תשבך. עד היכן הוא מַגְּלֶה אותך, שמא לחלח וחבור, אין זה טרוד מן העולם, אלא טלטול ממקום למקום, ותשוב עם שאר הגליות:

(כד,כג) וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר אוֹי מִי יִחְיֶה מִשֻּׂמוֹ אֵל:
(כד, כג) וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר אוֹי מִי יִחְיֶה מִשֻּׂמוֹ אֵל:
(כד, כג) כג וּנְטַל מַתְלֵהּ וַאֲמַר וַי לְחַיָּבַיָּא דְּיֵחוֹן כַּד יַעֲבֵּד אֱלָהָא יָת אִלֵּין:
רש"י:
וישא משלו וגו'. כיון שהזכיר את שְׁבִיַּית אשור אמר:
אוי מי יחיה משמו אל. מי יכול להחיות את עצמו משומו את אלה, שלא ישים עליו הגוזר את אלה, שיעמוד סנחריב ויבלבל את כל האומות, ועוד יבואו צים מיד כתים, ויעברו כתיים שהן רומיים בבירניות גדולות על אשור:

(כד,כד) וְצִים מִיַּד כִּתִּים וְעִנּוּ אַשּׁוּר וְעִנּוּ־עֵבֶר וְגַם־הוּא עֲדֵי אֹבֵד:
(כד, כד) וְצִים מִיַּד כִּתִּים וְעִנּוּ אַשּׁוּר וְעִנּוּ־עֵבֶר וְגַם־הוּא עֲדֵי אֹבֵד:
(כד, כד) כד וְסִיעַן יִצְטָרְחַן מֵרוֹמָאֵי וִיעַנּוּן לְאָתוּר וְיִשְׁתַּעְבְּדוּן לְעֵבַר פְּרָת וְאַף אִנּוּן לְעָלְמָא יֵיבְדוּן:
רש"י:
וענו אשור וענו עבר. וענו אותם שבעבר הנהר:
וגם הוא עדי אבד. וכן פירש דניאל (ז, יא), עַד דִּי קְטִילַת חֵיוְתָא וְהוּבַד גִּשְׁמַהּ:
וצים. ספינות גדולות, כדכתיב וְצִי אַדִּיר (ישעיה לג, כא), תרגומו וּבוּרְנִי רַבְּתָא:

(כד,כה) וַיָּקָם בִּלְעָם וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לִמְקֹמוֹ וְגַם־בָּלָק הָלַךְ לְדַרְכּוֹ:
(כד, כה) וַיָּקָם בִּלְעָם וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לִמְקֹמוֹ וְגַם־בָּלָק הָלַךְ לְדַרְכּוֹ:
(כד, כה) כה וְקָם בִּלְעָם וַאֲזַל וְתָב לְאַתְרֵהּ וְאַף בָּלָק אֲזַל לְאָרְחֵהּ:

(כה,א) וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל־בְּנוֹת מוֹאָב:
(כה, א) וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל־בְּנוֹת מוֹאָב:
(כה, א) כהא וִיתֵב יִשְׂרָאֵל בְּשִׁטִּין וְשָׁרֵי עַמָּא לְמִטְעֵי בָּתַר בְּנַת מוֹאָב:
רש"י:
בשטים. כך שמה:
לזנות אל בנות מואב. על ידי עצת בלעם כדאיתא בחלק (סנהדרין קו.):

(כה,ב) וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן:
(כה, ב) וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן:
(כה, ב) ב וּקְרָאָה לְעַמָּא לְדִבְחֵי טַעֲוַתְהוֹן וַאֲכַל עַמָּא וּסְגִידוּ לְטַעֲוַתְהוֹן:
רש"י:
וישתחוו לאלהיהן. כשתקף יצרו עליו ואומר לה הִשָּׁמְעִי לי, והיא מוציאה לו דמות פעור מחיקה, ואומרת לו השתחוה לזה (שם):

(כה,ג) וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר וַיִּחַר־אַף יְהֹוָה בְּיִשְׂרָאֵל:
(כה, ג) וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר וַיִּחַר־אַף יְהֹוָה בְּיִשְׂרָאֵל:
(כה, ג) ג וְאִתְחַבַּר יִשְׂרָאֵל לְבַעֲלָא פְעוֹר וּתְקֵף רָגְזָא דַיְיָ בְּיִשְׂרָאֵל:
רש"י:
פעור. על שם שפוערין לפניו פי הטבעת ומוציאין רעי, וזו היא עבודתו:
ויחר אף ה' בישראל. שלח בהםמגפה:

(כה,ד) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל־מֹשֶׁה קַח אֶת־כָּל־רָאשֵׁי הָעָם וְהוֹקַע אוֹתָם לַיהֹוָה נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ וְיָשֹׁב חֲרוֹן אַף־יְהֹוָה מִיִּשְׂרָאֵל:
(כה, ד) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל־מֹשֶׁה קַח אֶת־כָּל־רָאשֵׁי הָעָם וְהוֹקַע אוֹתָם לַיהֹוָה נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ וְיָשֹׁב חֲרוֹן אַף־יְהֹוָה מִיִּשְׂרָאֵל:
(כה, ד) ד וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה דְּבַר יָת כָּל רֵישֵׁי עַמָּא וְדוּן וּקְטוֹל דְּחַיַּב קְטוֹל קֳדָם יְיָ לָקֳבֵל שִׁמְשָׁא וִיתוּב תְּקוֹף רוּגְזָא דַיְיָ מִיִּשְׂרָאֵל:
רש"י:
קח את כל ראשי העם. לשפוט אתהעובדים לפעור (שם לה.):
והוקע אותם. את העובדים, והוקע היא תליה כמו שמצינו בבני שאול וְהוֹקַעֲנוּם לה' (שמואל־ב כא, ו), ושם תליה מפורשת בעבודה זרה בסקילה, וכל הנסקלים נִתָּלִין:
נגד השמש. לעין כל. ומדרש אגדה (תנחומא יט), השמש מודיע את החוטאים, הענן נקפל מכנגדו והחמה זורחת עליו:

(כה,ה) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר:
(כה, ה) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר:
(כה, ה) ה וַאֲמַר משֶׁה לְדַיָּנֵי יִשְׂרָאֵל קְטוּלוּ גְּבַר גַּבְרוֹהִי דְּאִתְחַבָּרוּ לְבַעֲלָא פְעוֹר:
רש"י:
הרגו איש אנשיו. כל אחד ואחד מדייני ישראל היה הורג שנים, ודייני ישראל שמונת [שבעה] רבוא ושמונת אלפים [ושש מאות], כדאיתא בסנהדרין (יח.):

(כה,ו) וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא וַיַּקְרֵב אֶל־אֶחָיו אֶת־ הַמִּדְיָנִית לְעֵינֵי מֹשֶׁה וּלְעֵינֵי כָּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וְהֵמָּה בֹכִים פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:
(כה, ו) וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא וַיַּקְרֵב אֶל־אֶחָיו אֶת־ הַמִּדְיָנִית לְעֵינֵי מֹשֶׁה וּלְעֵינֵי כָּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וְהֵמָּה בֹכִים פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:
(כה, ו) ו וְהָא גַּבְרָא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲתָא וְקָרֵב לְוָת אֲחוֹהִי יָת מִדְיָנֵיתָא לְעֵינֵי משֶׁה וּלְעֵינֵי כָּל כְּנִשְׁתָּא דִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאִנּוּן בָּכָן בִּתְרַע מַשְׁכַּן זִמְנָא:
רש"י:
והנה איש מבני ישראל בא. נתקבצו שבטו של שמעון אצל זמרי, שהיה נשיא שלהם, אמרו לו אנו נדונין במיתה ואתה יושב וכו', כדאיתא באלו הן הנשרפין (סנהדרין פב.):
את המדינית. כזבי בת צור.
לעיני משה. אמר לו, משה, זו אסורה או מותרת, אם תאמר אסורהבת יתרו מי התירה לך וכו' כדאיתא התם (שם):
והמה בכים. נתעלמה ממנו הלכה (כל הבועל ארמית קנאין פוגעין בו), געו כולם בבכיה (סנהדרין שם). בעגל עמד משה כנגד ששים רבוא, שנאמר ויטחן עד אשר דק וגו' (שמות לב, כ), וכאן רפו ידיו, אלא כדי שיבא פינחס ויטול את הראוי לו: