(א,יב) אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם:
(א, יב) אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם:
(א, יב) יב אֶכְדֵּין אֵסוֹבַר בִּלְחוֹדִי טָרְחֲכוֹן וְעִסְקֵיכוֹן וְדִינְכוֹן:
רש"י:
איכה אשא לבדי. אם אומר לקבל שכר, לא אוכל, זו היא שאמרתי לכם, לא מעצמי אני אומר לכם אלא מפי הקדוש ברוך הוא:
טרחכם. מלמד שהיו ישראל טרחנין, היה אחד מהם רואה את בעל דינו נוצח בדין, אומר יש לי עדים להביא, יש לי רְאָיוֹת להביא, מוסיף אני עליכם דיינין:
ומשאכם. מלמד שהיו אפיקורסין, הקדים משה לצאת, אמרו מה ראה בן עמרם לצאת, שמא אינו שָׁפוּי בתוך ביתו, איחר לצאת, אמרו מה ראה בן עמרם שלא לצאת, מה אתם סבורים, יושב ויועץ עליכם עצות רעות וחושב עליכם מחשבות (ס"א מצות וחשבונות):
וריבכם. מלמד שהיו רוֹגְנִים:

(א,יג) הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם:
(א, יג) הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם:
(א, יג) יג הָבוּ לְכוֹן גֻּבְרִין חַכִּימִין וְסוּכְלְתָנוּן וּמַדְּעָן לְשִׁבְטֵיכוֹן וֶאֱמַנִּנּוּן רֵישִׁין עֲלֵיכוֹן:
רש"י:
הבו לכם. הזמינועצמכם לדבר:
אנשים. וכי תעלה על דעתך נשים, מה תלמוד לומר אנשים, צדיקים:
חכמים . כסופים [נ"א צדיקים כסופים]:
נבונים. מבינים דבר מתוך דבר. זו היא ששאל אַרְיוֹס את רבי יוסי, מה בין חכמים לנבונים, חכם דומה לשולחני עשיר, כשמביאין לו דינרין לראות רואה, וכשאין מביאין לו יושב ותוהא, נבון דומה לשולחני תגר, כשמביאין לו מעות לראות רואה, וכשאין מביאין לו הואמְחַזֵר ומביא משלו:
וידעים לשבטיכם. שהם ניכרים לכם, שאם בא לְפָנַי מעוטףבטליתו, איני יודע מי הוא, ומאיזה שבט הוא, ואם הגון הוא, אבל אתם מכירין בו, שאתם גִּדַּלְתֶּם אותו, לכך נאמר וידועים לשבטיכם:
בראשיכם. ראשים ומכובדים עליכם, שתהיו נוהגין בהם כבוד ויראה:
ואשמם. חסר יו"ד, למדשאשמותיהם של ישראל תלויות בראשי דייניהם, שהיה להם למחות ולכוון אותם לדרך הישרה:

(א,יד) וַתַּעֲנוּ אֹתִי וַתֹּאמְרוּ טוֹב־הַדָּבָר אֲשֶׁר־דִּבַּרְתָּ לַעֲשׂוֹת:
(א, יד) וַתַּעֲנוּ אֹתִי וַתֹּאמְרוּ טוֹב־הַדָּבָר אֲשֶׁר־דִּבַּרְתָּ לַעֲשׂוֹת:
(א, יד) יד וַאֲתֶבְתּוּן יָתִי וַאֲמַרְתּוּן תַּקִּין פִּתְגָּמָא דִּי מַלֶּלְתָּא לְמֶעְבָּד:
רש"י:
ותענו אתי וגו'. חלטתםאת הדבר להנאתכם, היה לכם להשיב, רבינו משה, ממי נאה ללמוד ממך או מתלמידך, לא ממך שנצטערת עליה, אלא ידעתי מחשבותיכם, הייתם אומרים עכשיו יתמנו עלינו דיינין הרבה, אם אין מכירנו אנו מביאין לו דורון והוא נושא לנו פנים:
לעשות. אם הייתי מתעצל, אתם אומרים עשה מהרה:

(א,טו) וָאֶקַּח אֶת־רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים וָאֶתֵּן אוֹתָם רָאשִׁים עֲלֵיכֶם שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת וְשֹׁטְרִים לְשִׁבְטֵיכֶם:
(א, טו) וָאֶקַּח אֶת־רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים וָאֶתֵּן אוֹתָם רָאשִׁים עֲלֵיכֶם שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת וְשֹׁטְרִים לְשִׁבְטֵיכֶם:
(א, טו) טו וּדְבָרִית יָת רֵישֵׁי שִׁבְטֵיכוֹן גֻּבְרִין חַכִּימִין וּמַדְּעָן וּמַנֵּתִי יָתְהוֹן רֵישִׁין עֲלֵיכוֹן רַבָּנֵי אַלְפִין וְרַבָּנֵי מָאֲוָתָא וְרַבָּנֵי חַמְשִׁין וְרַבָּנֵי עִשּׂוֹרְיָתָא וְסָרְכִין לְשִׁבְטֵיכוֹן:
רש"י:
ואקח את ראשי שבטיכם. מְשַׁכְתִּים בדברים, אשריכם, על מי באתם להתמנות, על בני אברהם יצחק ויעקב, על בני אדם שנקראו אחים וְרֵעִים, חלק ונחלה, וכל לשון חיבה:
אנשים חכמים וידעים. אבל נבונים לא מצאתי, זו אחת משבע מדותשאמר יתרו למשה, ולא מצא אלא שלש, אנשים צדיקים, חכמים, וידועים:
ראשים עליכם. שתנהגו בהם כבוד, ראשים במקח, ראשים בממכר, ראשים במשא ומתן, נכנס (מביתו לבית המדרש)אחרון ויוצא ראשון:
שרי אלפים. אחד ממונה על אלף:
שרי מאות. אחד ממונה על מאה:
ושטרים. מניתי עליכם:
לשבטיכם. אלו הכופתין והמכין ברצועה על פי הדיינין:

(א,טז) וָאֲצַוֶּה אֶת־שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר שָׁמֹעַ בֵּין־אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין־אִישׁ וּבֵין־אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ:
(א, טז) וָאֲצַוֶּה אֶת־שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר שָׁמֹעַ בֵּין־אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין־אִישׁ וּבֵין־אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ:
(א, טז) טז וּפַקֵדִית יָת דַּיָנֵיכוֹן בְּעִדָּנָא הַהִיא לְמֵימָר שְׁמָעוּ בֵּין אֲחֵיכוֹן וּתְדוּנוּן קוּשְׁטָא בֵּין גַּבְרָא וּבֵין אֲחוּהִי וּבֵין גִּיּוֹרֵהּ:
רש"י:
ואצוה את שפטיכם. אמרתי להם הוו מתונים בדין, אם בא דין לפניך פעם אחת שתים ושלש, אל תאמר כבר בא דין זה לפני פעמים הרבה, אלא הֶיו נושאים ונותנים בו:
בעת ההוא. מִשֶׁמִּנִּיתִים אמרתי להם, אין עכשיו כלשעבר, לשעבר הייתם ברשות עצמכם, עכשיו הרי אתם משועבדים לַצִּבּוּר:
שמע. לשון הווה, אודנ"ט בלע"ז, כמו זָכוֹר (שמות כ, ח)ושָׁמוֹר (להלן ה, יב):
ובין גרו. זה בעל דינו, שאוגרעליו דברים. דבר אחר ובין גרו, אף על עסקי דירה, בין חלוקת אחים, אפילו ביןתנור לכירים:

(א,יז) לֹא־תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי־אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו:
(א, יז) לֹא־תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי־אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו:
(א, יז) יז לָא תִשְׁתְּמוֹדְעוּן אַפִּין בְּדִינָא מִלֵּי זְעֵרָא כְרַבָּא תִּשְׁמְעוּן לָא תִדְחֲלוּן מִן קֳדָם גַּבְרָא אֲרֵי דִינָא דַּיְיָ הוּא וּפִתְגָּמָא דִּי יִקְשֵׁי מִנְּכוֹן תְּקָרְבוּן לְוָתִי וְאֶשְׁמְעִנֵּהּ:
רש"י:
לא תכירו פנים במשפט. זה הממונה להושיב הדיינין, שלא יאמר איש פלוני נאה או גבור אושיבנו דיין, איש פלוני קרובי אושיבנו דיין בעיר, והוא אינו בקי בדינין, נמצא מחייב את הזכאי ומזכה את החייב, מעלה אני על מי שֶׁמִּנָּהוּ כאילו הכיר פנים בדין:
כקטן כגדל תשמעון. שיהא חביב עליךדין של פרוטה כדין של מאה מנה, שאם קדם ובא לפניך, לא תסלקנו לאחרון. דבר אחר כקטן כגדול תשמעון (כתרגומו), שלא תאמר, זה עני הוא, וחבירו עשיר וּמְצֻוֶּה לפרנסו, אֲזַכֶּה את העני ונמצא מתפרנס בנקיות. דבר אחר, שלא תאמר, האיך אני פוגם כבודו של עשיר זה בשביל דינר, אֲזַכֶּנּוּ עכשיו, וכשיוצא לחוץ אומַר לו, תן לו שאתה חייב לו:
לא תגורו מפני איש. לאתיראו. דבר אחר לא תגורו, לא תכניס דבריךמפני איש, לשון אֹגֵר בַּקַּיִץ (משלי י, ה):
כי המשפט לאלהים הוא. מה שאתה נוטל מזה שלא כדין, אתה מזקיקני להחזיר לו, נמצא שֶׁהִטֵּיתָ עליהמשפט:
תקרבון אלי. על דבר זה נסתלק ממנומשפט בנות צלפחד, וכן שמואל אמר לשאול אָנֹכִי הָרֹאֶה (שמואל־א ט, יט), אמר לו הקדוש ברוך הוא, חייך שאני מודיעך שאין אתה רואה, ואימתי הודיעו, כשבא למשוֹחַ את דוד, וַיַּרְא אֶת אֱלִיאָב וַיֹּאמֶר אַךְ נֶגֶד ה' מְשִׁיחוֹ (שם טז, ו), אמר לו הקדוש ברוך הוא, ולא אמרת שאתה הרואה, אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ (שם ז):

(א,יח) וָאֲצַוֶּה אֶתְכֶם בָּעֵת הַהִוא אֵת כָּל־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן:
(א, יח) וָאֲצַוֶּה אֶתְכֶם בָּעֵת הַהִוא אֵת כָּל־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן:
(א, יח) יח וּפַקֵּדִית יָתְכוֹן בְּעִדָּנָא הַהִיא יָת כָּל פִּתְגָּמַיָּא דִּי תַעְבְּדוּן:
רש"י:
את כל הדברים אשר תעשון. אלו עשרת הדברים שבין דיני ממונותלדיני נפשות:

(א,יט) וַנִּסַּע מֵחֹרֵב וַנֵּלֶךְ אֵת כָּל־הַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא הַהוּא אֲשֶׁר רְאִיתֶם דֶּרֶךְ הַר הָאֱמֹרִי כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ אֹתָנוּ וַנָּבֹא עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ:
(א, יט) וַנִּסַּע מֵחֹרֵב וַנֵּלֶךְ אֵת כָּל־הַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא הַהוּא אֲשֶׁר רְאִיתֶם דֶּרֶךְ הַר הָאֱמֹרִי כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ אֹתָנוּ וַנָּבֹא עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ:
(א, יט) יט וּנְטַלְנָא מֵחֹרֵב וְהַלִּיכְנָא יָת כָּל מַדְבְּרָא רַבָּא וּדְחִילָא הַהוּא דִּי חֲזֵיתוּן אֹרַח טוּרָא דֶאֱמֹרָאָה כְּמָא דִי פַּקִּיד יְיָ אֱלָהָנָא יָתָנָא וַאֲתֵינָא עַד רְקַם גֵּיאָה:
רש"י:
המדבר הגדול והנורא. שהיו בו נחשיםכקורות, ועקרבים כִּקְשָׁתוֹת:

(א,כ) וָאֹמַר אֲלֵכֶם בָּאתֶם עַד־הַר הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר־יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ:
(א, כ) וָאֹמַר אֲלֵכֶם בָּאתֶם עַד־הַר הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר־יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ:
(א, כ) כ וַאֲמָרִית לְכוֹן אֲתֵיתוּן עַד טוּרָא דֶאֱמֹרָאָה דִּי יְיָ אֱלָהָנָא יָהֵב לָנָא:

(א,כא) רְאֵה נָתַן יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ אֶת־הָאָרֶץ עֲלֵה רֵשׁ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ אַל־תִּירָא וְאַל־תֵּחָת:
(א, כא) רְאֵה נָתַן יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ אֶת־הָאָרֶץ עֲלֵה רֵשׁ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ אַל־תִּירָא וְאַל־תֵּחָת:
(א, כא) כא חֲזֵי דִּיהַב יְיָ אֱלָהָךְ קֳדָמָךְ יָת אַרְעָא סַק אַחֲסֵן כְּמָא דִי מַלִּיל יְיָ אֱלָהָא דַאֲבָהָתָךְ לָךְ לָאתִדְחַל וְלָא תִתְּבָר: