(יא,י) כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא־שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת־זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק:
(יא, י) כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא־שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת־זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק:
(יא, י) י אֲרֵי אַרְעָא דִּי אַתְּ עָלֵל לְתַמָּן לְמֵירְתַהּ לָא כְאַרְעָא דְמִצְרַיִם הִיא דִּי נְפַקְתּוּן מִתַּמָּן דִּי תִזְרַע יָת זַרְעָךְ וּמַשְׁקַת לֵהּ בְּרַגְלָךְ כְּגִנְתָא יַרְקָא:
רש"י:
לא כארץ מצרים היא. אלא טובה הימנה, ונאמרה הבטחה זו לישראל ביציאתם ממצרים, שהיו אומרים שמא לא נבוא אל ארץ טובה ויפה כזו. יכול בגנותה הכתוב מדבר, וכך אמר להם לא כארץ מצרים היא אלא רעה הימנה, תלמוד לומר וחברון שבע שנים נבנתה לפני וגו'(במדבר יג, כב), אדם אחד בנאן, וחם בנה צוען למצרים בנו, וחברון לכנען, דרך ארץ, אדם בונה את הנאה ואחר כך בונה את הַכָּעוּר, שפסולתו של ראשון הוא נותן בשני, ובכל מקום החביב קודם, הא למדת שחברון יפה מצוען, ומצרים משובחת מכל הארצות, שנאמר כגן ה' כארץ מצרים (בראשית יג, י), וצוען שבח ארץ מצרים היא, שהיתה מקום מלכות, שכן הוא אומר כִּי הָיוּ בְצֹעַן שָׂרָיו (ישעיה ל, ד), וחברון פסולתה של ארץ ישראל, לכך הִקְצוּהָ לקברות מתים, ואף על פי כן היא יפה מצוען. ובכתובות (דף קיב.)דרשו בענין אחר, אפשר אדם בונה בית לבנו קטן ואחר כך לבנו גדול, אלא שֶׁמְבוּנָהעל אחד משבעה בצוען:
אשר יצאתם משם. אפילו ארץ [גושן וארץ] רעמססאשר ישבתם בה, והיא במיטב ארץ מצרים, שנאמר במיטב הארץ וגו' (בראשית מז, יא), אף היא אינה כארץ ישראל:
והשקית ברגלך. ארץ מצרים הייתה צריכה להביא מים מנילוס ברגליך ולהשקותה, וצריך אתה לנדד מִשְׁנָתְךָ ולעמול, והנמוך שותה ולא הגבוה, ואתה מעלה המים מן הנמוך לגבוה, אבל זו למטר השמים תשתה מים, אתה יָשֵׁן על מטתך והקדוש ברוך הוא משקה נמוך וגבוה, גלוי ושאינו גלוי, כאחת:
כגן הירק. שאין די לו בגשמים ומשקין אותו ברגל ובכתף:

(יא,יא) וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה־מָּיִם:
(יא, יא) וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה־מָּיִם:
(יא, יא) יא וְאַרְעָא דִּי אַתּוּן עָבְרִין לְתַמָּן לְמֵירְתַהּ אֲרַע טוּרִין וּבִקְעָן לִמְטַר שְׁמַיָּא שַׁתְיָא מַיָּא:
רש"י:
ארץ הרים ובקעת. משובח ההר מן המישור, שהמישור בבית כור אתה זורע כור, אבל ההר, בית כור ממנו חמשת כורין, ארבעה מארבעה שפועיו ואחד בראשו:
ובקעת. הן מישור:

(יא,יב) אֶרֶץ אֲשֶׁר־יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית* הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה:
(יא, יב) אֶרֶץ אֲשֶׁר־יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית* הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה:
(יא, יב) יב אַרְעָא דִי יְיָ אֱלָהָךְ תָּבַע יָתַהּ תְּדִירָא עֵינֵי יְיָ אֱלָהָךְ בַּהּ מֵרֵישָׁא דְּשַׁתָּא וְעַד סוֹפָא דְשַׁתָּא:
רש"י:
אשר ה' אלהיך דרש אתה. והלא אף כל הארצות הוא דורש, שנאמר לְהַמְטִיר עַל אֶרֶץ לֹא אִישׁ (איוב לח, כו), אלא כביכול אינו דורש אלא אותה, ועל ידי אותה דרישה שדורשה, דורש את כל הארצות עמה:
תמיד עיני ה' אלהיך בה. לראות מה היא צריכה ולחדש בהגזירות, עתיםלטובה עתים לרעה כו', כדאיתא בר"ה (דף יז:):
מרשית השנה. מראש השנה נידון מה יהא בסופה:

(יא,יג) וְהָיָה אִם־שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל־מִצְוֺתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת־יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל־ לְבַבְכֶם וּבְכָל־נַפְשְׁכֶם:
(יא, יג) וְהָיָה אִם־שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל־מִצְוֺתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת־יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל־ לְבַבְכֶם וּבְכָל־נַפְשְׁכֶם:
(יא, יג) יג וִיהֵי אִם קַבָּלָא תְקַבְּלוּן לְפִקּוֹדַי דִּי אֲנָא מְפַקֵּד יָתְכוֹן יוֹמָא דֵין לְמִרְחַם יָת יְיָ אֱלָהֲכוֹן וּלְמִפְלַח קֳדָמוֹהִי בְּכָל לִבְּכוֹן וּבְכָל נַפְשְׁכוֹן:
רש"י:
והיה אם שמע. והיה, מוּסָב על האמור למעלה, למטרהשמים תשתה מים:
והיה אם שמע תשמעו. אם שמוע בישןתשמע בחדש, וכן והיה אם שכוח תשכח (לעיל ח, יט), אם התחלת לשכוח, סופך שתשכח כולה, שכן כתיב במגילה אם תעזבני יום יומים אעזבך:
מצוה אתכם היום. שיהיו עליכם חדשים כאילו שמעתם בוביום:
לאהבה את ה'. שלא תאמר הרי אני לומד בשביל שאהיה עשיר, בשביל שֶׁאִקָּרֵא רב, בשביל שאקבל שכר, אלא כל מה שתעשה עשה מאהבה, וסוף הכבוד לבוא:
ולעבדו בכל לבבכם. עבודה שהיא בלב, וזו היא תפלה, שהתפלה קרויה עבודה, שנאמר אֱלָהָךְ דִּי אַנְתְּ פָּלַח לֵהּ בִּתְדִירָא (דניאל ו, יז), וכי יש פולחן בבבל, אלא על שהיה מתפלל, שנאמר וְכַוִּין פְּתִיחָן לֵהּ וגו' (שם יא), וכן בדוד הוא אומר, תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ (תהלים קמא, ב):
בכל לבבכם ובכל נפשכם. והלא כבר הזהיר על כך, בכל לבבך ובכל נפשך, אלא אזהרה ליחידאזהרה לצבור:

(יא,יד) וְנָתַתִּי מְטַר־אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ:
(יא, יד) וְנָתַתִּי מְטַר־אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ:
(יא, יד) יד וְאֶתֵּן מְטַר אַרְעֲכוֹן בְּעִדָּנֵהּ בַּכִּיר וְלַקִּישׁ וְתִכְנוֹשׁ עִבּוּרָךְ וְחַמְרָךְ וּמִשְׁחָךְ:
רש"י:
ונתתי מטר ארצכם. עשיתם מה שעליכם, אף אני אעשה מה שעלי:
בעתו. בלילות, שלא יטריחו אתכם. דבר אחר בעתו, בלילי שבתות, שהכל מצויין בבתיהם:
יורה. היא רביעה הנופלת לאחר הזריעה, שֶׁמַּרְוָה את הארץ ואת הזרעים:
ומלקוש. רביעה היורדת סמוך לקציר, למלאת התבואה בקשיה. ולשון מלקוש, דבר המאוחר, כדמתרגמינן והיה העטופים ללבן (בראשית ל, מב), לְקִשַּׁיָא. דבר אחר, לכן נקראת מלקוש, שיורדת על המלילותועל הקשין:
ואספת דגנך. אתה תאספנו אל הבית ולא אויביך, כענין שנאמר אִם אֶתֵּן אֶת דְּגָנֵךְ וגו' כִּי מְאַסְפָיו יֹאכְלֻהוּ (ישעיה סב, ח־ט), ולא כענין שנאמר וְהָיָה אִם זָרַע יִשְׂרָאֵל וגו' (שופטים ו, ג):

(יא,טו) וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ:
(יא, טו) וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ:
(יא, טו) טו וְאֶתֵּן עִשְׂבָּא בְחַקְלָךְ לִבְעִירָךְ וְתֵיכוּל וְתִשְׂבָּע:
רש"י:
ונתתי עשב בשדך. שלא תצטרך להוליכהלמדברות. דבר אחר, שתהיה גוזז תבואתך כל ימות הגשמים, ומשליך לפני בהמתך, ואתה מונע ידך ממנה שלשים יום קודם לקציר, ואינה פוחתת מִדְּגָנָהּ:
ואכלת ושבעת. הרי זו ברכה אחרת, שתהא ברכה מצויה בפת בתוך המעים [נ"א: שבתוך מעיך] ואכלת ושבעת:

(יא,טז) הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן־יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם:
(יא, טז) הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן־יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם:
(יא, טז) טז אִסְתַּמָּרוּ לְכוֹן דִּילְמָא יִטְעֵי לִבְּכוֹן וְתִסְטוּן וְתִפְלְחוּן לְטַעֲוַת עַמְמַיָּא וְתִסְגְּדוּן לְהוֹן:
רש"י:
השמרו לכם. כיון שתהיו אוכלים ושבעים, השמרו לכם שלא תבעטו, שאין אדם מורד בהקדוש ברוך הוא אלא מתוך שביעה, שנאמר פן תאכל ושבעת (לעיל ח, יב), ובקרך וצאנך ירביון (שם יג), מה הוא אומר אחריו, ורם לבבך ושכחת (שם יד):
וסרתם. לפרוש מן התורה, ומתוך כך ועבדתם אלהים אחרים, שכיון שאדם פורש מן התורה הולך ומדבק בעבודה זרה, וכן דוד אומר, כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת ה' לֵאמֹר לֵךְ עֲבֹד וגו' (שמואל־א כו, יט), ומי אמר לו כן, אלא כיון שאני מגורש מלעסוק בתורה, הריני קרוב לעבוד אלהים אחרים:
אלהים אחרים. שהם אחרים לעובדיהם, צועק אליו ואינו עונהו, נמצא עשוי לו כנכרי:

(יא,יז) וְחָרָה אַף־יְהֹוָה בָּכֶם וְעָצַר אֶת־הַשָּׁמַיִם וְלֹא־יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת־יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר יְהֹוָה נֹתֵן לָכֶם:
(יא, יז) וְחָרָה אַף־יְהֹוָה בָּכֶם וְעָצַר אֶת־הַשָּׁמַיִם וְלֹא־יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת־יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר יְהֹוָה נֹתֵן לָכֶם:
(יא, יז) יז וְיִתְקוֹף רָגְזָא דַיְיָ בְּכוֹן וְיֵחוֹד יָת שְׁמַיָּא וְלָא יְהֵי מִטְרָא וְאַרְעָא לָא תִתֵּן יָת עֲלַלְתַּהּ וְתֵיבְדוּן בִּפְרִיעַ מֵעַל אַרְעָא טַבְתָא דִי יְיָ יָהֵב לְכוֹן:
רש"י:
את יבולה. אף מה שאתה מוביל לה, כענין שנאמר זְרַעְתֶּם הַרְבֵּה וְהָבֵא מְעָט (חגי א, ו):
ואבדתם מהרה. על כל שאר היסוריןאגלה אתכם מן האדמה שגרמה לכם לחטוא, משל למלך ששלח בנו לבית המשתה, והיה יושב ומפקדו אל תאכל [ולא תשתה] יותר מצרכך, שתבוא נקי לביתך, ולא השגיח הבן ההוא, אכל ושתה יותר מצרכו והקיא וטנף את כל בני המסיבה, נטלוהו בידיו וברגליו וזרקוהו אחורי פלטרין:
מהרה. איני נותן לכם אָרְכָּא, ואם תאמרו והלא נתנה אָרְכָּא לדור המבול, שנאמר והיו ימיו מאה ועשרים שנה (בראשית ו, ג), דור המבול לא היה להם ממי ללמוד, ואתם יש לכם ממי ללמוד:

(יא,יח) וְשַׂמְתֶּם אֶת־דְּבָרַי אֵלֶּה עַל־לְבַבְכֶם וְעַל־נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל־יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם:
(יא, יח) וְשַׂמְתֶּם אֶת־דְּבָרַי אֵלֶּה עַל־לְבַבְכֶם וְעַל־נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל־יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם:
(יא, יח) יח וּתְשַׁווּן יָת פִּתְגָּמַי אִלֵּין עַל לִבְּכוֹן וְעַל נַפְשְׁכוֹן וְתִקְטְרוּן יָתְהוֹן לְאָת עַל יֶדְכוֹן וִיהוֹן לִתְפִלִּין בֵּין עֵינֵיכוֹן:
רש"י:
ושמתם את דברי. אף לאחר שתגלו היו מצויינים במצות, הַנִּיחוּ תפילין, ועשו מזוזות, כדי שלא יהיו לכם חדשים כשתחזרו, וכן הוא אומר הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים (ירמיה לא, כ):

(יא,יט) וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת־בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ:
(יא, יט) וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת־בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ:
(יא, יט) יט וְתַלְּפוּן יָתְהוֹן יָת בְּנֵיכוֹן לְמַלָּלָא בְהוֹן בְּמִתְּבָךְ בְּבֵיתָךְ וּבִמְהָכָךְ בְּאָרְחָא וּבְמִשְׁכְּבָךְ וּבִמְקִימָךְ:
רש"י:
לדבר בם. משעה שהבן יודע לדבר לַמְדֵהוּ תורה צוה לנו משה, שיהא זה למוד דבורו, מכאן אמרו, כשהתינוק מתחיל לדבר, אביו משיח עמו בלשון הקודש ומלמדו תורה, ואם לא עשה כן, הרי הוא כאילו קוברו, שנאמר ולמדתם אותם את בניכםלדבר בם וגו':

(יא,כ) וּכְתַבְתָּם עַל־מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ:
(יא, כ) וּכְתַבְתָּם עַל־מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ:
(יא, כ) כ וְתִכְתְּבִנּוּן עַל מְזוּזְיָן וְתִקְבְּעִנּוּן בְּסִפֵּי בֵיתָךְ וּבְתַרְעָךְ:

(יא,כא) לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהֹוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל־הָאָרֶץ:
(יא, כא) לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהֹוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל־הָאָרֶץ:
(יא, כא) כא בְּדִיל דְּיִסְגּוּן יוֹמֵיכוֹן וְיוֹמֵי בְנֵיכוֹן עַל אַרְעָא דִּי קַיִּים יְיָ לַאֲבָהָתְכוֹן לְמִתַּן לְהוֹן כְּיוֹמֵי שְׁמַיָּא עַל אַרְעָא:
רש"י:
למען ירבו ימיכם וימי בניכם. אם עשיתם כן ירבו, ואם לאו לא ירבו, שדברי תורה נדרשין מכלל לאו הן ומכלל הן לאו:
לתת להם. לתת לכם אין כתיב כאן, אלא לתת להם, נמצינו למדים תחייתהמתים מן התורה (ספרי מז):