(יח,ו) וְכִי־יָבֹא הַלֵּוִי מֵאַחַד שְׁעָרֶיךָ מִכָּל־יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר־הוּא גָּר שָׁם וּבָא בְּכָל־אַוַּת נַפְשׁוֹ אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר־יִבְחַר יְהֹוָה:
(יח, ו) וְכִי־יָבֹא הַלֵּוִי מֵאַחַד שְׁעָרֶיךָ מִכָּל־יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר־הוּא גָּר שָׁם וּבָא בְּכָל־אַוַּת נַפְשׁוֹ אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר־יִבְחַר יְהֹוָה:
(יח, ו) ו וַאֲרֵי יֵיתֵי לֵוָאָה מֵחֲדָא מִקִּרְוָיךְ מִכָּל יִשְׂרָאֵל דִּי הוּא דָר תַּמָּן וְיֵיתֵי בְּכָל רְעוּת נַפְשֵׁהּ לְאַתְרָא דִי יִתִּרְעֵי יְיָ:

(יח,ז) וְשֵׁרֵת בְּשֵׁם יְהֹוָה אֱלֹהָיו כְּכָל־אֶחָיו הַלְוִיִּם הָעֹמְדִים שָׁם לִפְנֵי יְהֹוָה:
(יח, ז) וְשֵׁרֵת בְּשֵׁם יְהֹוָה אֱלֹהָיו כְּכָל־אֶחָיו הַלְוִיִּם הָעֹמְדִים שָׁם לִפְנֵי יְהֹוָה:
(יח, ז) ז וִישַׁמַּשׁ בִּשְׁמָא דַּיְיָ אֱלָהֵהּ כְּכָל אֲחוֹהִי לֵוָאֵי דִּמְשַׁמְּשִׁין תַּמָּן קֳדָם יְיָ:

(יח,ח) חֵלֶק כְּחֵלֶק יֹאכֵלוּ לְבַד מִמְכָּרָיו עַל־הָאָבוֹת:
(יח, ח) חֵלֶק כְּחֵלֶק יֹאכֵלוּ לְבַד מִמְכָּרָיו עַל־הָאָבוֹת:
(יח, ח) ח חֳלָק כָּחֳלָק יֵיכְלוּן בַּר מִמַּטַּרְתָּא דְּיֵיתֵי בְשַׁבַּתָּא דְּכֵן אַתְקִינוּ אֲבָהָתָא:
רש"י:
חלק כחלק יאכלו. מלמד שחולקין בעורות וּבִבְשַׂר שעירי חטאות, יכול אף בדברים הבאים שלא מחמת הרגל, כגון תמידים ומוספי שבת ונדרים ונדבות, תלמוד לומר לבד ממכריו על האבות, חוץ ממה שמכרו האבות בימי דוד ושמואל, שנקבעו המשמרות, ומכרו זה לזה טול אתה שַׁבַּתְּךָ ואני אטול שַׁבַּתִּי:

(יח,ט) כִּי אַתָּה בָּא אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא־ תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם:
(יח, ט) כִּי אַתָּה בָּא אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא־ תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם:
(יח, ט) ט אֲרֵי אַתְּ עָלֵל לְאַרְעָא דִּי יְיָ אֱלָהָךְ יָהֵב לָךְ לָא תֵילַף לְמֶעְבַּד כְּטַעֲוַת עַמְמַיָּא הָאִנּוּן:
רש"י:
לא תלמד לעשות. אבל אתה למד להבין ולהורות, כלומר להבין מעשיהם כמה הם מקולקלין, ולהורות לבניך לא תעשה כך וכך שזה הוא חוק הגוים:

(יח,י) לֹא־יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ־וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף:
(יח, י) לֹא־יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ־וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף:
(יח, י) י לָא יִשְׁתְּכַח בָּךְ מַעֲבַר בְּרֵהּ וּבְרַתֵּהּ בְּנוּרָא קָסֵם קֻסְמִין מְעָנֵן וּמְנַחֵשׁ וְחָרָשׁ:
רש"י:
מעביר בנו ובתו באש. היא עבודת המולך, עושה מדורות אש מכאן ומכאן, ומעבירו בין שתיהם:
קסם קסמים. איזהו קוסם, האוחז את מקלו ואומר אם אלך אם לא אלך, וכן הוא אומר עַמִּי בְּעֵצוֹ יִשְׁאָל וּמַקְלוֹ יַגִּיד לוֹ (הושע ד, יב):
מעונן. רבי עקיבא אומר, אלו נותני עוֹנוֹת, שאומרים עונה פלונית יפה להתחיל, וחכמים אומרים אלו אוֹחֲזֵיהעינים (סנהדרין סה:):
מנחש. פתו נפלה מפיו, צבי הפסיקו בדרך, מקלו נפל מידו:

(יח,יא) וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל־הַמֵּתִים:
(יח, יא) וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל־הַמֵּתִים:
(יח, יא) יא וְרָטִין רְטָן וְשָׁאֵל בְּבִדִּין וּבִזְכוּרוּ וְתָבַע מִן מֵתַיָּא:
רש"י:
וחבר חבר. שמצרף נחשים ועקרבים או שאר חיות למקום אחד:
ושאל אוב. זה מכשפות ששמו פיתום, ומדבר מִשֶּׁחְיוֹ מעלה את המת בבית השחי שלו:
וידעני. מכניס עצם חיה ששמה יָדוֹעַ בתוך פיו, ומדבר העצם על ידי מכשפות:
ודרש אל המתים. כגון המעלהבזכרותו, והנשאלבגלגולת:

(יח,יב) כִּי־תוֹעֲבַת יְהֹוָה כָּל־עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ:
(יח, יב) כִּי־תוֹעֲבַת יְהֹוָה כָּל־עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ:
(יח, יב) יב אֲרֵי מְרָחֲקָא דַיְיָ כָּל עָבֵד אִלֵּין וּבְדִיל תּוֹעֲבָתָא הָאִלֵּין יְיָ אֱלָהָךְ מְתָרֵךְ יָתְהוֹן מִקֳּדָמָךְ:
רש"י:
כל עשה אלה. עושה כל אלה לא נאמר, אלא כל עושה אלה, אפילו אחת מהן:

(יח,יג) תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ:
(יח, יג) תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ:
(יח, יג) יג שְׁלִים תְּהֵי בְּדַחַלְתָּא דַּיְיָ אֱלָהָךְ:
רש"י:
תמים תהיה עם ה' אלהיך. התהלך עמו בתמימות וּתְצַפֶּה לו, ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבא עליך קַבֵּל בתמימות, ואז תהיהעִמּוֹ ולחלקו: