(יד,כו) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל־מֹשֶׁה נְטֵה אֶת־יָדְךָ עַל־הַיָּם וְיָשֻׁבוּ הַמַּיִם עַל־מִצְרַיִם עַל־רִכְבּוֹ וְעַל־פָּרָשָׁיו:
(יד, כו) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל־מֹשֶׁה נְטֵה אֶת־יָדְךָ עַל־הַיָּם וְיָשֻׁבוּ הַמַּיִם עַל־מִצְרַיִם עַל־רִכְבּוֹ וְעַל־פָּרָשָׁיו:
(יד, כו) כו וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה אֲרֵים יָת יְדָךְ עַל יַמָּא וִיתוּבוּן מַיָּא עַל מִצְרָאֵי עַל רְתִכֵּיהוֹן וְעַל פָּרָשֵׁיהוֹן:
רש"י:
וישובו המים. שזקופים ועומדים כחומה, ישובו למקומם ויכסו על מצרים:

(יד,כז) וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת־יָדוֹ עַל־הַיָּם וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ וּמִצְרַיִם נָסִים לִקְרָאתוֹ וַיְנַעֵר יְהֹוָה אֶת־מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם:
(יד, כז) וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת־יָדוֹ עַל־הַיָּם וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ וּמִצְרַיִם נָסִים לִקְרָאתוֹ וַיְנַעֵר יְהֹוָה אֶת־מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם:
(יד, כז) כז וַאֲרֵים משֶׁה יָת יְדֵיהּ עַל יַמָּא וְתָב יַמָּא לְעִדַּן צַפְרָא לְתָקְפֵּהּ וּמִצְרָאֵי עָרְקִין לָקֳדָמוּתֵיהּ וְשַׁנִּיק יְיָ יָת מִצְרָאֵי בְּגוֹ יַמָּא:
רש"י:
לפנות בקר. לעת שהבוקר פונה לבא:
לאיתנו. לתקפו הראשון:
נסים לקראתו. שהיו מהוממים ומטורפים ורצין לקראת המים:
וינער ה'. כאדם שמנער את הקדירה והופך העליון למטה והתחתון למעלה, כך היו עולין ויורדין ומשתברין בים, ונתן הקדוש ברוך הוא בהם חַיּוּת לקבל היסורין:
וינער. וְשַׁנִּיק, והוא לשון טֵרוּף בלשון ארמי. והרבה יש במדרש אגדה:

(יד,כח) וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם וַיְכַסּוּ אֶת־הָרֶכֶב וְאֶת־הַפָּרָשִׁים לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה *הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם לֹא־נִשְׁאַר בָּהֶם עַד־אֶחָד:
(יד, כח) וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם וַיְכַסּוּ אֶת־הָרֶכֶב וְאֶת־הַפָּרָשִׁים לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה *הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם לֹא־נִשְׁאַר בָּהֶם עַד־אֶחָד:
(יד, כח) כח וְתָבוּ מַיָּא וַחֲפוֹ יָת רְתִכַּיָּא וְיָת פָּרָשַׁיָּא לְכֹל מַשִּׁרְיַת פַּרְעֹה דְּעַלּוּ בַתְרֵיהוֹן בְּיַמָּא לָא אִשְׁתָּאַר בְּהוֹן עַד חָד:
רש"י:
ויכסו את הרכב וגו' לכל חיל פרעה. כך דרך המקראות לכתוב למ"ד יתירה, כמו לכל כליו תעשה נחושת (להלן כז, ג), וכן לכל כלי המשכן בכל עבודתו (שם פסוק יט), ויתדותם ומיתריהם לכל כליהם (במדבר ד, לב), ואינה אלא תקון לשון:

(יד,כט) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם:
(יד, כט) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם:
(יד, כט) כט וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הַלִּיכוּ בְיַבֶּשְׁתָּא בְּגוֹ יַמָּא וּמַיָּא לְהוֹן שׁוּרִין מִיַּמִּינֵיהוֹן וּמִסְּמָאלֵיהוֹן:

(יד,ל) וַיּוֹשַׁע יְהֹוָה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת־יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת־מִצְרַיִם מֵת עַל־שְׂפַת הַיָּם:
(יד, ל) וַיּוֹשַׁע יְהֹוָה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת־יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת־מִצְרַיִם מֵת עַל־שְׂפַת הַיָּם:
(יד, ל) ל וּפְרַק יְיָ בְּיוֹמָא הַהוּא יָת יִשְׂרָאֵל מִידָא דְמִצְרָאֵי וַחֲזָא יִשְׂרָאֵל יָת מִצְרָאֵי מַיְתִין עַל כֵּיף יַמָּא:
רש"י:
וירא ישראל את מצרים מת. שפלטן הים על שפתו, כדי שלא יאמרו ישראל, כשם שאנו עולים מצד זה, כך הם עולין מצד אחר רחוק ממנו וירדפו אחרינו:

(יד,לא) וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת־הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהֹוָה בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת־יְהֹוָה וַיַּאֲמִינוּ בַּיהֹוָה וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ:
(יד, לא) וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת־הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהֹוָה בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת־יְהֹוָה וַיַּאֲמִינוּ בַּיהֹוָה וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ:
(יד, לא) לא וַחֲזָא יִשְׂרָאֵל יָת גְּבוּרַת יְדָא רַבְּתָא דִּי עֲבַד יְיָ בְּמִצְרָאֵי וּדְחִילוּ עַמָּא מִן קֳדָם יְיָ וְהֵמִינוּ בְּמֵימְרָא דַיְיָ וּבִנְבִיאוּת משֶׁה עַבְדֵּיהּ:
רש"י:
את היד הגדולה. את הגבורה הגדולה שעשתה ידו של הקדוש ברוך הוא. והרבה לשונות נופלין על לשון יד, וכולן לשון יד ממשהן, והמפרשו יתקן הלשון אחר ענין הדבור:

(טו,א) אָז יָשִׁיר־מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת־הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיהֹוָה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַּיהֹוָה כִּי־גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם:
(טו, א) אָז יָשִׁיר־מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת־הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיהֹוָה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַּיהֹוָה כִּי־גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם:
(טו, א) א בְּכֵן שַׁבַּח משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יָת תּוּשְׁבַּחְתָּא הָדָא קֳדָם יְיָ וַאֲמָרוּ לְמֵימָר נְשַׁבַּח וְנוֹדֶה קֳדָם יְיָ אֲרֵי אִתְגָּאֵי עַל גֵּוְתָנַיָּא וְגֵאוּתָא דִּילֵיהּ הִיא סוּסְיָא וְרָכְבֵיהּ רְמָא בְיַמָּא:
רש"י:
אז ישיר משה. אז כשראה הנס, עלה בלבושישיר שירה. וכן אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ (יהושע י, יב). וכן וּבַיִת יַעֲשֶׂה לְבַת פַּרְעֹה (מלכים־א ז, ח), חשב בלבו שיעשה לה. אף כאן ישיר, אמר לו לבו שישיר, וכן עשה, ויאמרו לאמר אשירהלה'. וכן ביהושע, כשראה הנס אמר לו לבו שידבר, וכן עשה, וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל (יהושע י, יב), וכן שירת הבאר, שפתח בה אז ישיר ישראל, פירש אחריו עלי באר ענו לה. אָז יִבְנֶה שְׁלֹמֹה בָּמָה (מלכים־א יא, ז), פירשו בו חכמי ישראל שביקש לבנות ולא בנה, למדנו שהיו"ד על שם המחשבה נאמרה, זהו ליישב פשוטו. אבל מדרשו אמרו רבותינו זכרונם לברכה, מכאן רמז לתחיית המתים מן התורה, וכן בכולן, חוץ משל שלמה שפירשוהו ביקש לבנות ולא בנה. ואין לומר וליישב לשון הזה כשאר דברים הנכתבים בלשון עתיד והן מיד, כגון כָּכָה יַעֲשֶׂה אִיּוֹב (איוב א, ה), על פי ה' יחנו (במדבר ט, כ), ויש אשר יהיה הענן (שם פסוק כא), לפי שהן דבר ההווה תמיד, ונופל בו בין לשון עתיד ובין לשון עבר, אבל זה שלא היה אלא לשעה, אינו יכול לישבו בלשון הזה:
כי גאה גאה. כתרגומו. (דבר אחר, בא הַכֶּפֶל לומר שעשה דבר שאי אפשר לבשר ודם לעשות, כשהוא נלחם בחבירו ומתגבר עליו, מפילו מן הסוס, וכאן סוס ורוכבו רמה בים, וכל שאי אפשר לעשות על ידי זולתו נופל בו לשון גאות, כמו כִּי גֵאוּת עָשָׂה (ישעיה יב, ה), וכן כל השירה תמצא כפולה, עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה, ה' איש מלחמה ה' שמו, וכן כולם. ברש"י ישן). דבר אחר כי גאה גאה, על כל השירות וכל מה שאקלס בו, עוד יש בו תוספת, ולא כמדת מלך בשר ודם, שמקלסין אותו ואין בו:
סוס ורכבו. שניהם קשורים זה בזה, והמים מעלין אותם לרום ומורידין אותם לעומק ואינן נפרדין:
רמה. השליך, וכן וּרְמִיו לְגוֹא אַתּוּן נוּרָא (דניאל ג, כא). ומדרש אגדה, כתוב אחד אומר רמה, וכתוב אחד אומר ירה, מלמד שהיו עולין לָרוּם ויורדין לתהום, כמו מִי יָרָה אֶבֶן פִּנָּתָהּ (איוב לח, ו), מלמעלה למטה:

(טו,ב) עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי־לִי לִישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ:
(טו, ב) עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי־לִי לִישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ:
(טו, ב) ב תָּקְפִּי וְתוּשְׁבַּחְתִּי דְּחִילָא יְיָ אֲמַר בְּמֵימְרֵיהּ וַהֲוָה לִי לְפָרָק דֵּין אֱלָהַי וְאֶבְנֵי לֵיהּ מַקְדְּשָׁא אֱלָהָא דַאֲבָהָתַי וְאֶפְלַח קֳדָמוֹהִי:
רש"י:
עזי וזמרת יה. אונקלוס תרגם תּוּקְפִי וְתֻשְׁבַּחְתִּי, עָזִּי כמו עֻזִּי בשור"ק, וזמרת כמו וזמרתי, ואני תמה על לשון המקרא, שאין לך כמוהו בנקודתובמקרא, אלא בשלשה מקומות שהוא סמוך אצל וזמרת, וכל שאר מקומות נקוד שור"ק, ה' עֻזִּי וּמָעֻזִּי (ירמיה טז, יט), עֻזּוֹ אֵלֶיךָ אֶשְׁמֹרָה (תהלים נט, י), וכן כל תיבה בת שתי אותיות הנקודה מלאפו"ם, כשהיא מארכת באות שלישית ואין השניהבשו"א בחטף, הראשונה נקודה בשור"ק, כגון עֹז עֻזִּי, רוֹק רוּקִי, חֹק חֻקִּי, עוֹל (עוּלִי) [עוּלוֹ] יסור עולו, כֹּל כֻּלּוֹ, וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ. ואלו שלשה עזי וזמרת, של כאן ושל ישעיה ושל תהלים, נקודים בחטף קמ"ץ, ועוד אין באחד מהם כתוב וזמרתי, אלא וזמרת, וכולם סמוך להםויהי לי לישועה. לכך אני אומר לְיַשֵּׁב לשון המקרא, שאין עזי כמו עוזי, ולא וזמרת כמו וזמרתי, אלא עָזִּי שם דבר הוא, כמו הַיּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם (תהלים קכג, א), שֹׁכְנִי בְחַגְוֵי סֶלַע (עובדיה א, ג), שוכני סנה (דברים לג, טז). וזהו השבח, עזי וזמרת יה, הוא היה לי לישועה, וזמרת דבוק הוא לתיבת ה', כמו לְעֶזְרַת ה' (שופטים ה, כג), בְּעֶבְרַת ה' (ישעיה ט, יח), עַל דִּבְרַת בְּנֵי הָאָדָם (קהלת ג, יח). ולשון וזמרת, לשון לא תזמור (ויקרא כה, ד), זְמִיר עָרִיצִים (ישעיה כה, ה), לשון כִּסּוּחַ וכריתה, עֻזּוֹ ונקמתו של אלהינו היה לנו לישועה. ואל תתמה על לשון ויהי, שלא נאמר היה, שיש לנו מקראות מדברים בלשון זה, וזה דוגמתו, אֶת קִירוֹת הַבַּיִת סָבִיב לַהֵיכָל וְלַדְּבִיר וַיַּעַשׂ צְלָעוֹת סָבִיב (מלכים־א ו, ה), היה לו לומר עשה צלעות סביב. וכן וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הַיּשְׁבִים בְּעָרֵי יְהוּדָה וַיִּמְלֹךְ עֲלֵיהֶם רְחַבְעָם (שם יב, יז), היה לו לומר מָלַך עליהם רחבעם. מבלתי יכולת ה' וגו' וישחטם (במדבר יד, טז), היה לו לומר שְׁחָטָם. והאנשים אשר שלח משה וגו' וימותו (שם פסוקים לו־לז), מתו היה לו לומר. ואשר לא שם לבו אל דְּבַר ה' ויעזוב (לעיל ט, כא), היה לו לומר עזב:
זה אלי. בכבודו נגלה עליהם והיו מראין אותו באצבע, ראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים:
ואנוהו. אונקלוס תרגם לשון נָוֶה, נָוֶה שַׁאֲנָן (ישעיה לג, כ), לִנְוֵה צֹאן (שם סה, י). דבר אחר ואנוהו, לשון נוי, אספר נוֹיָו ושבחו לבאי עולם, כגון מַה דּוֹדֵךְ מִדּוֹד, דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם (שיר השירים ה, ט־י), וכל הענין:
אלהי אבי. הואזה, וארוממנהו. אלהי אבי, לא אני תחלת הקדושה, אלא מוחזקת ועומדת לי הקדושה, ואלהותו עלי מימי אבותי:

(טו,ג) יְהֹוָה אִישׁ מִלְחָמָה יְהֹוָה שְׁמוֹ:
(טו, ג) יְהֹוָה אִישׁ מִלְחָמָה יְהֹוָה שְׁמוֹ:
(טו, ג) ג יְיָ מָרֵי נִצְחַן קְרָבַיָּא יְיָ שְׁמֵיהּ:
רש"י:
ה' איש מלחמה. בעל מלחמה, כמו אִישׁ נָעֳמִי (רות א, ג), וכל איש ואישך מתורגמין בעל, וכן וְחָזַקְתָּ וְהָיִיתָ לְאִישׁ (מלכים־א ב,ב), לגבור:
ה' שמו. מלחמותיו לא בכלי זיין, אלא בשמו הוא נלחם, כמו שאמר דוד וְאָנֹכִי בָא אֵלֶיךָ בְּשֵׁם ה' צְבָאוֹת (שמואל־א יז, מה). דבר אחר ה' שמו, אף בשעה שהוא נלחם ונוקם מאויביו, אוחז הוא במדתו לרחם על ברואיו [קוראיו] ולזון את כל באי עולם, ולא כמדת מלכי אדמה, כשהוא עוסק במלחמה פונה עצמו מכל עסקיו, ואין בו כח לעשות זו וזו:

(טו,ד) מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם־סוּף:
(טו, ד) מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם־סוּף:
(טו, ד) ד רְתִכֵּי פַרְעֹה וּמַשִּׁירְיָתֵיהּ שְׁדִי בְיַמָּא וּשְׁפַר גִּבָּרוֹהִי אִטְבָּעוּ בְיַמָּא דְסוּף:
רש"י:
ירה בים. שְׁדִי בְיַמָּא, שְׁדִי לשון ירייה. וכן הוא אומר או ירה יירה (להלן יט, יג), תרגום אונקלוס או אִשְׁתְּדָאָה יִשְׁתְּדִי, והתי"ו משמשת באלו במקום יִתְפָּעֵל:
ומבחר. שםדבר, כמו מֶּרְכָּב, מִּשְׁכָּב, מקרא קודש:
טבעו. אין טביעה אלא במקום טיט, כמו טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה (תהלים סט, ג), וַיִּטְבַּע יִרְמְיָהוּ בַּטִּיט (ירמיה לח, ו). מלמד שנעשה הים טיט, לגמול להם כמדתם ששעבדו את ישראל בחומר ובלבנים:

(טו,ה) תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ־אָבֶן:
(טו, ה) תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ־אָבֶן:
(טו, ה) ה תְּהוֹמַיָּא חֲפוֹ עֲלֵיהוֹן נְחָתוּ לְעוּמְקַיָּא כְּאַבְנָא:
רש"י:
יכסימו. כמו יְכַסּוּם, והיו"ד האמצעית יתירה בו, ודרך המקראות בכך, כמו ובקרך וצאנך יִרְבְּיֻן (דברים ח, יג), יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ (תהלים לו, ט), והיו"ד ראשונה שמשמעה לשון עתיד, כך פרשהו, טבעו בים סוף כדי שיחזרו המים ויכסו אותן. יְכַסְיֻמוּ, אין דומה לו במקרא בנקודתו, ודרכו להיות נקוד יְכַסֵּימוֹ במלאפו"ם:
כמו אבן. ובמקום אחר צללו כעופרת, ובמקום אחר יאכלמו כקש, הרשעים כקש, הולכים ומטורפין עולין ויורדין. בינונים כאבן, והכשרים כעופרת, שנחו מיד:

(טו,ו) יְמִינְךָ יְהֹוָה נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ יְמִינְךָ יְהֹוָה תִּרְעַץ אוֹיֵב:
(טו, ו) יְמִינְךָ יְהֹוָה נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ יְמִינְךָ יְהֹוָה תִּרְעַץ אוֹיֵב:
(טו, ו) ו יַמִּינָךְ יְיָ אַדִּיר בְּחֵילָא יַמִּינָךְ יְיָ תְּבָרַת סָנְאָה:
רש"י:
ימינך. ימינך. שני פעמים, כשישראל עושין רצונו של מקום השמאל נעשית ימין:
ימינך ה' נאדרי בכח. להציל את ישראל, וימינך השנית תרעץ אויב. ולי נראה, אותה ימין עצמה תרעץ אויב, מה שאי אפשר לאדם לעשות שתי מלאכות ביד אחת. ופשוטו של מקרא, ימינך הנאדרת בכח מה מלאכתה, ימינך, היא תרעץ אויב, וכמה מקראות דוגמתו, כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ ה' כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ יֹאבֵדוּ (תהלים צב, י), עַד מָתַי רְשָׁעִים ה' עַד מָתַי רְשָׁעִים יַעֲלֹזוּ (שם צד, ג), נָשְׂאוּ נְהָרוֹת ה' נָשְׂאוּ נְהָרוֹת קוֹלָם (שם צג, ג), לֹא לָנוּ ה' לֹא לָנוּ (שם קטו, א), אֶעֱנֶה נְאֻם ה' אֶעֱנֶה אֶת הַשָּׁמָיִם (הושע ב, כג), אָנֹכִי לַה' אָנֹכִי אָשִׁירָה (שופטים ה, ג), לוּלֵי ה' וגו' לולי ה' שֶׁהָיָה לָנוּ בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם (תהלים קכד, ב), עוּרִי עוּרִי דְבוֹרָה עוּרִי עוּרִי דַבְּרִי שִׁיר (שופטים ה, יב), תִּרְמְסֶנָּה רָגֶל רַגְלֵי עָנִי (ישעיה כו, ו), וְנָתַן אַרְצָם (לנחלה) [נַחֲלָה] נַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל (עבדו) עַמּוֹ (תהלים קלה, יב):
נאדרי. היו"ד יתירה, כמו רַבָּתִי עָם, שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת (איכה א, א), גנובתי יום (בראשית לא, לט):
תרעץ אויב. תמיד היא רועצת ומשברת האויב, ודומה לו וַיִּרְעֲצוּ וַיְרֹצְצוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בשופטים (י, ח). (דבר אחר, ימינך הנאדרת בכח היא משברת ומלקה אויב):

(טו,ז) וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ:
(טו, ז) וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ:
(טו, ז) ז וּבִסְגֵי תָקְפָּךְ תְּבַרְתָּנוּן לִדְקָמוּ עַל עַמָּךְ שַׁלַחְתָּ רוּגְזָךְ שֵׁיצִנּוּן כְּנוּרָא לְקַשָּׁא:
רש"י:
וברב גאונך. (אם היד בלבד רועצת האויב, כשהוא מרומם ברוב גאונו אז יהרוס קמיו, ואם ברוב גאונו לבד אויביו נהרסים, קל וחומר כששלח בם חרון אף יאכלמו):
תהרס. תמיד אתה הורס קָמֶיךָ הקמים נגדך, ומי הם הקמים כנגדו, אלו הקמים על ישראל, וכן הוא אומר, כִּי הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ יֶהֱמָיוּן, ומה היא ההמיה, עַל עַמְּךָ יַעֲרִימוּ סוֹד (תהלים פג, ג־ד), ועל זה קורא אותם אויביו של מקום:

(טו,ח) וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם נִצְּבוּ כְמוֹ־נֵד נֹזְלִים קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב־יָם:
(טו, ח) וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם נִצְּבוּ כְמוֹ־נֵד נֹזְלִים קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב־יָם:
(טו, ח) ח וּבְמֵימַר פּוּמָךְ חַכִּימוּ מַיָּא קָמוּ כְשׁוּר אֲזָלַיָּא קָפוּ תְהוֹמִין בְּלִבָּא דְיַמָּא:
רש"י:
וברוח אפיך. [רוח] היוצא משני נְחִירַיִם של אף, דִּבֵּר הכתוב כביכול בשכינה דוגמת מלך בשר ודם, כדי להשמיע אוזן הבריות כפי ההוה, שיוכלו להבין דבר. כשאדם כועס יוצא רוח מנחיריו, וכן עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ (תהלים יח, ט), וכן וּמֵרוּחַ אַפּוֹ יִכְלוּ (איוב ד, ט), וזהו שאמר לְמַעַן שְׁמִי אַאֲרִיךְ אַפִּי (ישעיה מח, ט), כשזעפו נחהנשימתו ארוכה, וכשהוא כועס נשימתו קצרה. וּתְהִלָּתִי אֶחֱטָם לָךְ (שם), ולמען תהלתי אשים חֲטָםבאפי, לסתום נְחִירַי בפני האף והרוח שלא יצאו. לך, בשבילך. אחטם, כמו נאקה בַּחֲטָם, במסכת שבת (נא:), כך נראה בעיני. וכל אף וחרון שבמקרא אני אומר כן, חרה אף, כמו וְעַצְמִי חָרָה מִנִּי חֹרֶב (איוב ל, ל), לשון שריפה ומוקד, שֶׁהַנְחִירַיִם מתחממים וְנֶחֳרִים בעת הקצף, וחרון מגזרת חרה, כמו רצון מגזרת רצה, וכן חֵמָה לשון חמימות, על כן הוא אומר וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ (אסתר א, יב), וּבְנוֹחַ הַחֵמָה אומר, נתקררה דעתו:
נערמו מים. אונקלוס תרגם לשון ערמימות, ולשון צחות המקרא כמו עֲרֵמַת חִטִּים (שיר השירים ז, ג), ונצבו כמו נד יוכיח:ממוקד רוח שיצא מאפך יבשו המים, והם נעשו כמין גלים וּכְרִיּוֹת של עֲרֵמָה שהם גבוהים:
כמו נד. כתרגומו כְשׁוּר, כחומה:
נד. לשון צבור וכנוס, כמו נֵד קָצִיר בְּיוֹם נַחֲלָה (ישעיה יז, יא), כֹּנֵס כַּנֵּד (תהלים לג, ז), לא כתיב כונס כנֹאד אלא כַּנֵּד, ואילו היה כנד כמו כנאד, וכונס לשון הכנסה, היה לו לכתוב מכניס (כִּבְנֹאד) [כבנד] מי הים, אלא כונס לשון אוסף וצובר הוא, וכן קָמוּ נֵד אֶחָד (יהושע ג, טז), וְיַעַמְדוּ נֵד אֶחָד (שם פסוק יג), ואין לשון קימה ועמידה בנאדות אלא בחומות וצבורים, ולא מצינו נאד נקוד אלא במלאפו"ם (חול"ם), כמו שִׂימָה דִמְעָתִי בְנֹאדֶךָ (תהלים נו, ט), אֶת נֹאוד הֶחָלָב (שופטים ד, יט):
קפאו. כמו וְכַגְּבִינָה תַּקְפִּיאֵנִי (איוב י, י), שהוקשו ונעשו כאבנים, והמים זורקים את המצרים על האבן בכח ונלחמים בם בכל מיני קוֹשִׁי:
בלב ים. בחוזק הים, ודרך המקראות לדבר כן, עד לב השמים (דברים ד, יא), בְּלֵב הָאֵלָה (שמואל־ב יח, יד), לשון עקרו וְתָקְפּוֹ של דבר:

(טו,ט) אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי:
(טו, ט) אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי:
(טו, ט) ט דַהֲוָה אֲמַר סָנְאָה אֶרְדּוֹף אַדְבֵּק אֲפַלֵּג בִּזְתָא תִּשְׂבַּע מִנְּהוֹן נַפְשִׁי אֶשְׁלוֹף חַרְבִּי תְּשֵׁיצִנּוּן יְדִי:
רש"י:
אמר אויב. לעמו, כשפיתם בדברים ארדוף ואשיגם ואחלק שלל עם שָׂרַי וַעֲבָדַי:
תמלאמו. תִּמָּלֵא מהם:
נפשי. רוחי ורצוני, ואל תתמה על תיבה המדברת בשתים, תמלאמו, תמלאמהם, יש הרבה כלשון הזה, כִּי אֶרֶץ הַנֶּגֶב נְתַתָּנִי (שופטים א, טו), כמו נתת לי. ולא יכלו דברו לשלום (בראשית לז, ד), כמו דבר עמו. בָּנַי יְצָאֻנִי (ירמיה י, כ), כמו יצאו ממני. מִסְפַּר צְעָדַי אַגִּידֶנּוּ (איוב לא, לז), כמו אגיד לו. אף כאן תמלאמו, תמלא נפשי מהם:
אריק חרבי. אשלוף, ועל שם שהוא מריק את התער בשליפתו ונשאר ריק, נופל בו לשון הרקה, כמו מריקים שקיהם (בראשית מב, לה), וְכֵלָיו יָרִיקוּ (ירמיה מח, יב). ואל תאמר, אין לשון ריקות נופל על היוצא, אלא על התיק ועל השק ועל הכלי שיצא ממנה, אבל לא על החרב ועל היין, ולדחוק ולפרש אריק חרבי כלשון וירק את חניכיו (בראשית יד, יד), אזדיין בחרבי, מצינו הלשון מוּסָב אף על היוצא, שֶׁמֶן תּוּרַק (שיר השירים א, ג), וְלֹא הוּרַק מִכְּלִי אֶל כֶּלִי (ירמיה מח, יא). לא הורק הכלי אין כתיב כאן, אלא לא הורק היין מכלי אל כלי, מצינו הלשון מוסב על היין, וכן וְהֵרִיקוּ חַרְבוֹתָם עַל יְפִי חָכְמָתֶךָ (יחזקאל כח, ז), דחירם:
תורישמו. לשון רֵישׁוּת וְדַלּוּת, כמו מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר (שמואל־א ב, ז):

(טו,י) נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם צָלְלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים:
(טו, י) נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם צָלְלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים:
(טו, י) י אֲמַרְתָּ בְּמֵימְרָךְ חֲפָא עֲלֵיהוֹן יַמָּא אִשְׁתְּקָעוּ כַּאֲבָרָא בְּמַיִן תַּקִּיפִין:
רש"י:
נשפת. לשון הפחה, וכן וְגַם נָשַׁף בָּהֶם (ישעיה מ, כד):
צללו. שקעו, עמקו לשון מצולה:
כעופרת. אֲבָר פְּלוֹ"ם בלע"ז:

(טו,יא) מִי־כָמֹכָה בָּאֵלִם יְהֹוָה מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה־פֶלֶא:
(טו, יא) מִי־כָמֹכָה בָּאֵלִם יְהֹוָה מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה־פֶלֶא:
(טו, יא) יא לֵית בַּר מִנָּךְ דְּאַתְּ הוּא אֱלָהָא יְיָ לֵית בַּר מִנָךְ אֱלָהָא אַתְּ אַדִּיר בְּקוּדְשָׁא דְּחִל תֻּשְׁבְּחָן עָבֵד פְּרִישָׁן:
רש"י:
באלים. בחזקים, כמו וְאֶת אֵילֵי הָאָרֶץ לָקָח (יחזקאל יז, יג), אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה (תהלים כב, כ):
נורא תהלת. יָרְאוּי מלהגיד תהלותיך פן ימעטו, כמו שכתוב (שם סה, ב)לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה:

(טו,יב) נָטִיתָ יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ:
(טו, יב) נָטִיתָ יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ:
(טו, יב) יב אֲרֵמְתָּ יַמִּינָךְ בְּלַעְתְּנוּן אַרְעָא:
רש"י:
נטית ימינך. כשהקדוש ברוך הוא נוטה ידו, הרשעים כָּלִים ונופלים, לפי שהכל נתון בידו ונופלים בהטייתה, וכן הוא אומר וַה' יַטֶּה יָדוֹ וְכָשַׁל עוֹזֵר וְנָפַל עָזֻר (ישעיה לא, ג), משל לכלי זכוכית הנתונים ביד אדם, מַטֶּה ידו מעט והן נופלין ומשתברין:
תבלעמו ארץ. מכאן שזכו לקבורה, בשכר שאמרו ה' הצדיק:

(טו,יג) נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם־זוּ גָּאָלְתָּ נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל־נְוֵה קָדְשֶׁךָ:
(טו, יג) נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם־זוּ גָּאָלְתָּ נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל־נְוֵה קָדְשֶׁךָ:
(טו, יג) יג דַּבַּרְהִי בְטַבְוָתָךְ לְעַמָּא דְנַן דִּפְרָקְתָּא סוֹבַרְהִי בְתָקְפָּךְ לְדִירָא דְקֻדְשָׁךְ:
רש"י:
נהלת. לשון מנהל. ואונקלוס תרגם לשון נושא וסובל, ולא דקדק לפרש אחר לשון העברית:

(טו,יד) שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת:
(טו, יד) שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת:
(טו, יד) יד שְׁמָעוּ עַמְמַיָּא וְזָעוּ דַּחֲלָא אַחֲדָתְנוּן דַּהֲווֹ יָתְבִין בִּפְלָשֶׁת:
רש"י:
ירגזון . מתרגזין:
ישבי פלשת. מפני שהרגו את בני אפרים, שמיהרו את הקץויצאו בְחָזְקָה, כמפורש בדברי הימים (א ז, כא), וַהֲרָגוּם אַנְשֵׁי גַת:

(טו,טו) אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן:
(טו, טו) אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן:
(טו, טו) טו בְּכֵן אִתְבְּהִילוּ רַבְרְבֵי אֱדוֹם תַּקִּיפֵי מוֹאָב אַחֲדָתְנוּן רְתֵיתָא אִתְבָּרוּ כֹּל דַּהֲווֹ יָתְבִין בִּכְנָעַן:
רש"י:
אלופי אדום אילי מואב. והלא לא היה להם לירא כלום, שהרילא עליהם הולכים, אלא מפני אנינות, שהיו מתאוננים ומצטעריםעל כבודם של ישראל:
נמוגו. נָמַסּוּ, כמו בִּרְבִיבִים תְּמֹגְגֶנָּה (תהלים סה, יא). אמרו, עלינו הם באים, לכלותינו ולירש את ארצנו:

(טו,טז) תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן עַד־יַעֲבֹר עַמְּךָ יְהֹוָה עַד־יַעֲבֹר עַם־זוּ קָנִיתָ:
(טו, טז) תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן עַד־יַעֲבֹר עַמְּךָ יְהֹוָה עַד־יַעֲבֹר עַם־זוּ קָנִיתָ:
(טו, טז) טז תַּפֵּיל עֲלֵיהוֹן אֵימְתָא וְדַחַלְתָּא בִּסְגֵי תָקְפָּךְ יִשְׁתְּקוּן כְּאַבְנָא עַד דְּיֵעִבַּר עַמָּךְ יְיָ יָת אַרְנוֹנָא עַד דְּיֵעִבַּר עַמָּא דְנַן דִּי פְרַקְתָּא יָת יַרְדְּנָא:
רש"י:
תפול עליהם אימתה. על הרחוקים:
ופחד. על הקרובים, כענין שנאמר, כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ וגו' (יהושע ב, י):
עד יעבר. עד יעבר. כתרגומו:
קנית. חבבת משאר אומות, כחפץ הקנוי בדמים יקרים שחביב על האדם:

(טו,יז) תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ יְהֹוָה מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ:
(טו, יז) תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ יְהֹוָה מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ:
(טו, יז) יז תָּעֵלִנּוּן וְתַשְׁרִנּוּן בְּטוּרָא דְאַחֲסַנְתָּךְ אֲתַר מְתַקַּן לְבֵית שְׁכִנְתָּךְ אַתְקֵנְתָּא יְיָ מַקְדְּשָׁא יְיָ אַתְקְנוֹהִי יְדָיךְ:
רש"י:
תבאמו. נתנבא משה שלא יכנס לארץ, לכך לא נאמר תביאנו:
מכון לשבתך. מקדש של מטהמכוון כנגד כסא של מעלה אשר פעלת:
מקדש. הטעם עליו זקף גדול, להפרידו מתיבת השם שלאחריו, המקדש אשר כוננו ידיך ה'. חביב בית המקדש, שהעולם נברא ביד אחת, שנאמר אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ (ישעיה מח, יג), ומקדש בשתי ידים, ואימתי יבנה בשתי ידים, בזמן שה' ימלוך לעולם ועד, לעתיד לבא שכל המלוכה שלו:

(טו,יח) יְהֹוָה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד:
(טו, יח) יְהֹוָה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד:
(טו, יח) יח יְיָ מַלְכוּתֵיהּ קָאֵם לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא:
רש"י:
לעולם ועד. לשון עולמית הוא, והוי"ו בו יסוד, לפיכך היא פתוחה, אבל וְאָנֹכִי הַיּוֹדֵעַ וָעֵד (ירמיה כט, כג), שהוי"ו בו שמוש, קמוצההיא:

(טו,יט) כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם וַיָּשֶׁב יְהֹוָה עֲלֵהֶם אֶת־מֵי הַיָּם וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם:
(טו, יט) כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם וַיָּשֶׁב יְהֹוָה עֲלֵהֶם אֶת־מֵי הַיָּם וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם:
(טו, יט) יט אֲרֵי עַלּוּ סוּסָוַת פַּרְעֹה בִּרְתִכּוֹהִי וּבְפָרָשׁוֹהִי בְּיַמָּא וַאֲתֵיב יְיָ עֲלֵיהוֹן יָת מֵי יַמָּא וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הַלִּיכוּ בְיַבֶּשְׁתָּא בְּגוֹ יַמָּא:
רש"י:
כי בא סוס פרעה. כאשרבא:

(טו,כ) וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת־הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל־הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת:
(טו, כ) וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת־הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל־הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת:
(טו, כ) כ וּנְסֵיבַת מִרְיָם נְבִיאֲתָא אֲחָתֵיהּ דְּאַהֲרֹן יָת תֻּפָּא בִּידַהּ וּנְפָקָא כָל נְשַׁיָּא בַּתְרָהָא בְּתֻפִּין וּבְחִנְּגִין:
רש"י:
ותקח מרים הנביאה. היכן נתנבאה, כשהיתה אחות אהרן קודם שנולד משה, אמרה עתידה אמי שתלד בן וכו', כדאיתא בסוטה (יב:). דבר אחר אחות אהרן, לפי שמסר נפשו עליה כשנצטרעה, נקראת על שמו:
את התף. כלי של מיני זמר:
בתפים ובמחלת. מובטחות היו צדקניות שבדור שהקדוש ברוך הוא עושה להם נסים, והוציאו תֻּפִים ממצרים:

(טו,כא) וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַיהֹוָה כִּי־גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם:
(טו, כא) וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַיהֹוָה כִּי־גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם:
(טו, כא) כא וּמְעַנְיָא לְהוֹן מִרְיָם שַׁבָּחוּ וְאוֹדוּ קֳדָם יְיָ אֲרֵי אִתְגָּאֵי עַל גֵּוְתָנַיָּא וְגֵאוּתָא דִּילֵיהּ הִיא סוּסְיָא וְרָכְבֵיהּ רְמָא בְיַמָּא:
רש"י:
ותען להם מרים. משה אמר שירה לאנשים, הוא אומר והם עונין אחריו, ומרים אמרה שירהלנשים:

(טו,כב) וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת־יִשְׂרָאֵל מִיַּם־סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל־מִדְבַּר־שׁוּר וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת־יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא־מָצְאוּ מָיִם:
(טו, כב) וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת־יִשְׂרָאֵל מִיַּם־סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל־מִדְבַּר־שׁוּר וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת־יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא־מָצְאוּ מָיִם:
(טו, כב) כב וְאַטֵּיל משֶׁה יָת יִשְׂרָאֵל מִיַּמָּא דְסוּף וּנְפָקוּ לְמַדְבְּרָא דְחַגְרָא וַאֲזָלוּ תְלָתָא יוֹמִין בְּמַדְבְּרָא וְלָא אַשְׁכָּחוּ מַיָּא:
רש"י:
ויסע משה. הסיען בעל כרחם, שעטרו מצרים את סוסיהם בתכשיטי זהב וכסף ואבנים טובות, והיו ישראל מוצאין אותם בים, וגדולה היתה ביזת הים מביזת מצרים, שנאמר תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה לָּךְ עִם נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף (שיר השירים א, יא), לפיכך הוצרך להסיען בעל כרחם:

(טו,כג) וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל־כֵּן קָרָא־שְׁמָהּ מָרָה:
(טו, כג) וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל־כֵּן קָרָא־שְׁמָהּ מָרָה:
(טו, כג) כג וַאֲתוֹ לְמָרָה וְלָא יְכִילוּ לְמִשְׁתֵּי מַיָּא מִמָּרָה אֲרֵי מְרִירִין אִנּוּן עַל כֵּן קְרָא שְׁמַהּ מָרָה:
רש"י:
ויבאו מרתה. כמו למרה. ה"א בסוף תיבה במקום למ"ד בתחילתה, והתי"ו היא במקום ה"א הנשרשת בתיבת מרה, ובסמיכתה כשהיא נדבקת לה"א שהוא מוסיף במקום הלמ"ד, תֵּהָפֵךְ הה"א של שורש לתי"ו, וכן כל ה"א שהיא שורש בתיבה תתהפך לתי"ו בסמיכתה. כמו חֵמָה אֵין לִי (ישעיה כז, ד), וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ (אסתר א, יב), הרי ה"א של שורש נהפכת לתי"ו מפני שנסמכת אל הוא"ו הנוספת. וכן עבד ואמה (ויקרא כה, מד), הנה אמתי בלהה (בראשית ל, ג). לנפש חיה (שם ב, ז), וְזִהֲמַתּוּ חַיָּתוֹ לָחֶם (איוב לג, כ). בֵּין הָרָמָה (שופטים ד, ה), וּתְשֻׁבָתוֹ הָרָמָתָה (שמואל־א ז, יז):

(טו,כד) וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַה־נִּשְׁתֶּה:
(טו, כד) וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַה־נִּשְׁתֶּה:
(טו, כד) כד וְאִתְרָעָמוּ עַמָּא עַל משֶׁה לְמֵימַר מָא נִשְׁתֵּי:
רש"י:
וילנו. לשון נפעל הוא, וכן התרגום לשון נפעל הוא, וְאִתְרַעֲמוּ, וכן דרך לשון תלונה להסב הדבור אל האדם, מתלונן, מתרועם, ולא אמר לונן, רועם, וכן יאמר הלועז דקומפ"ל ישנ"ק שי"י מוּסָב הדבור אליו באמרו שי"י:

(טו,כה) וַיִּצְעַק אֶל־יְהֹוָה וַיּוֹרֵהוּ יְהֹוָה עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל־הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ:
(טו, כה) וַיִּצְעַק אֶל־יְהֹוָה וַיּוֹרֵהוּ יְהֹוָה עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל־הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ:
(טו, כה) כה וְצַלִּי קֳדָם יְיָ וְאַלְּפֵיהּ יְיָ אָעָא וּרְמָא לְמַיָּא וּבַסִּימוּ מַיָּא תַּמָּן גְּזַר לֵיהּ קְיָם וְדִין וְתַמָּן נַסְּיֵהּ:
רש"י:
שם שם לו. במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם, שבת ופרה אדומהודינין:
ושם נסהו. לעם, וראה קשי ערפן, שלא נמלכו במשה בלשון יפה, בַּקֵּשׁ עלינו רחמים שיהיו לנו מים לשתות, אלא נתלוננו:

(טו,כו) וַיֹּאמֶר אִם־שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֺתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל־חֻקָּיו כָּל־ הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר־שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא־אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי יְהֹוָה רֹפְאֶךָ:
(טו, כו) וַיֹּאמֶר אִם־שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֺתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל־חֻקָּיו כָּל־ הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר־שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא־אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי יְהֹוָה רֹפְאֶךָ:
(טו, כו) כו וַאֲמַר אִם קַבָּלָא תְקַבֵּל לְמֵימְרָא דַיְיָ אֱלָהָךְ וּדְכָשַׁר קֳדָמוֹהִי תַעְבֵּד וְתַצֵּית לְפִקּוּדוֹהִי וְתִטַּר כָּל קְיָמוֹהִי כָּל מַרְעִין דִּי שַׁוֵּיתִי בְמִצְרַיִם לָא אֲשַׁוֵּי עֲלָךְ אֲרֵי אֲנָא יְיָ אַסָּךְ:
רש"י:
אם שמוע תשמע. זו קבלה שיקבלו עליהם:
תעשה. היא עשייה:
והאזנת. תטה אזנים לדקדק בהם:
כל חקיו. דברים שאינן אלא גזירת מלך בלא שום טעם, ויצר הרע מקנטר עליהם, מה איסור באלו, למה נאסרו, כגון לבישת כלאים ואכילת חזיר ופרה אדומה וכיוצא בהם:
לא אשים עליך. ואם אשים, הרי הוא כלא הוּשָׂמָה, כי אני ה' רופאך, זהו מדרשו. ולפי פשוטו כי אני ה' רופאך, ומלמדך תורה ומצות למען תנצל מהם, כרופא הזה האומר לאדם אל תאכל דבר זה פן יביאך (דברים שמחזירים אותך לידי חולי, וזהו איזון מצות), וכן הוא אומררִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶךָ (משלי ג, ח):