בית התפילה של משה רבינו

היכן התפלל משה רבינו במצרים, מה עלה בגורל המקום ומה העיד על כך רבינו האברבנאל?

וגם: איך כינו הישמעאלים את המקום?

 "ביום ז' באדר מתכנסים היהודים בבית הכנסת של משה רבינו לצום ולתפילה, ולמחרת עורכים שם משתה ושמחה"

לאחר מכת ברד, נאמר בתורה (שמות ט, כט) וַיֹּאמֶר אֵלָיו מֹשֶׁה כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר אֶפְרֹשׂ אֶת כַּפַּי אֶל ה' וגו'. ורש"י מפרש: 'כצאתי את העיר – מן העיר, אבל בתוך העיר לא התפלל, לפי שהיתה מלאה גלולים'.

תפילה והתבודדות

רש"י אמנם אינו מציין מקום מסוים מחוץ לעיר ששם היה משה עומד ומתפלל, אולם רבינו האברבנאל כאן כותב דבר חידוש וז"ל: 'שהיה למשה חוץ למצרים בית אחד מוכן לתפילתו והתבודדותו. ועד היום הבית ההא קיים ועומד במצרים, והוא בית קדוש ב"ה, וחוגגים שם היהודים אשר בכל הארצות ההם'. 

הרי לנו עדות מקורית, שלפני שש מאות שנה, בימיו של האברבנאל, עדיין היה קיים במצרים בית התפילה בו היה משה מתפלל ומתבודד מחוץ לעיר.

יצוין, שכבר לפני כשמונה מאות וחמישים שנה, כותב הנוסע המפורסם רבי בנימין מטודלה על ביקורו במצרים, 'ושם חוץ לעיר כנסת משה רבינו ע"ה מימי קדם'.

בכפר 'דמוה'

מיקום מדויק יותר של בית הכנסת זו, אנו מגלים גם בספר 'דברי יוסף', לרבי יוסף סמברי זצ"ל, מחכמי מצרים לפני כארבע מאות שנה, הכותב ומעיד על בית הכנסת ייחודי הנמצא ב'כפר דמוה' (על גדתו המערבית של הנילוס), וז"ל: 'והיה בה חוץ לעיר בית הכנסת אחד, ומכנין אותה בית הכנסת של משה רבינו עליו השלום,  וגם כן הישמעאלים מכנין אותו כניס"ת-מוס"א… שביום ז' באדר יהיו שם מזומנים לצום ולהתפלל בזאת בית הכנסת של עיר דמוה, הנקראת כניסת-מוסי, וביום ח' בו לעשות יום משתה ושמחה, והיו מתקבצין בו אנשים ונשים וטף ראשי אלפי ישראל… כשהיה אומר משה רבינו ע"ה לפרעה כצאתי את העיר אפרוש את כפי, היה מתפלל בזאת הכנסת'.

בית הכנסת נחרב?

בהמשך דבריו, מציין בעל 'דברי יוסף', את העובדה המצערת, שבית הכנסת זה נחרב עד היסוד, ומצוין שם בהערות, שהסולטן הממלוכי ציוה להרוס את בית הכנסת בערך לפני כשש מאות שנה (דהיינו בחייו של האברבנאל, וכנראה כשכתב ספרו עדיין היה בית הכנסת קיים).

לא זכיתי

רבינו עובדיה מברטנורא, שביקר במצרים לפני כחמש מאות שנה, בשנת רמ"ח, מתאונן באגרתו הידועה על כך שלא זכה ללכת להתפלל שם: 'לא זכיתי ללכת ל'דומו', הוא מקום חוץ למצרים שאומרים ששם היה מתפלל משה רבינו ע"ה, ויש שם שני בתי כנסיות אחד לרבנים ואחד לקראים', עכ"ל. 

מדבריו משמע, שככל הנראה טרם שמע בימיו שבית הכנסת הזה כבר נחרב, או יתכן שאחר כך חזרו ובנו בית כנסת חדש, או שכוונתו ללכת למקום בו היה בעבר בית הכנסת, כי גם לאחר חורבן בית הכנסת המשיכו היהודים להתקהל שם (כמובא בהערות לספר דברי יוסף, וכן מובא בשו"ת מהרלב"ח, סי' כ"ו, שהיו יהודים הולכים לכפר דמוה).

אבן מכוסה בפרוכת

לעומת המובא בספר 'דברי יוסף' ובאגרת הברטנורא, שבית הכנסת של משה נמצא בכפר 'דמוה', אנו מוצאים מסורת אחרת, אותה מביא הג"ר רפאל אהרן בן שמעון זצ"ל – רבה של מצרים לפני כמאה שנה – בספרו 'טוב מצרים', ולפיה המקום בו התפלל משה רבינו אינו בכפר 'דמוה', אלא בתוך העיר 'קהיר', ואלו הם דבריו:

במצרים הישנה… יש להעדה בית הכנסת גדולה עתיקת יומין והדרת השֵׂיבהָ חופפת עליה, ובפי ההמון קורין לה 'כניס עזרא', או 'בן עזרא'… בבית הכנסת זאת באמצעה יש שם מצבת אבן גבוהה מרצפת הבית, כערך אמה וארכה כשלש אמות, מכוסה בפרוכת, ונוהגים בה כבוד'. 

'כי ההגדה תספר שמקובל בידם כי במקום הזה היה משה רבינו ע"ה עומד ומתפלל בימי פרעה שיוסרו המכות מפרעה ומעמו… וההגדה תספר כי המקום הזה היה חוץ לעיר בימי פרעה, וברבות הימים נכנס המקום תוך העיר, ועליו נבנה בית הכנסת, ואמת הוא כי יש זכר לדבר מהכתוב המפורש הנזכר, אכן אין ראיה שהיה במקום הזה, ואם קבלה נקבל…'.

נשים לב, כי מלבד שינוי המיקום מהכפר 'דמוה' למרכז העיר 'קהיר', יש כאן שינוי נוסף, כי כאן לא מוזכר שהיה למשה רבינו בית כנסת, אלא שהיהודים הקימו בית כנסת על אותו מקום בו היה מצוי האבן ששם היה משה מתפלל.

עץ שצמח נבל

דבר פלא מציין בספר 'דברי יוסף' אודות בית הכנסת בכפר דמוה: 'וכשהיה [משה רבינו] מתפלל שם, היה תוקע את מטהו במקום אחד ידוע, ובאותו מקום צמח שם אילן אחד של זיזלכ"ת [-עץ ה'שיטה'], ויוצא פרח ויצץ ציץ'. אולם יש לציין שאילן זה, כבר אינו קיים כיום, כפי שכותב בספר 'תולדות היהודים במצרים וסוריה' (ח"א עמוד 542) שלאחר שיהודי חטא תחת אותו אילן, הדלדלו ענפיו ונבלו העלים.