פרשתנו נפתחת בפסוק ואַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בשונה מפרשיות רבות הפותחות במילים 'וידבר ה' אל משה'. ידועים דברי הזוהר הקדוש (ח"ג, רמו, א) שאדם צריך להיזהר שלא לקלל את עצמו, שהרי משה רבינו אמר בפרשת כי תשא (שמות לב, לב) 'מחני נא מספרך אשר כתבת', ונמחה שמו מפרשת תצוה. ואף שפרשת תצוה קודמת לפרשת כי תשא, אין מוקדם ומאוחר בתורה (זוהר חדש, מדרש הנעלם, ח"ב דף א).
עוד פרשיות
על פניו נראה, וכך סבורים רבים, שפרשת תצוה היא אכן הפרשה היחידה בתורה בה מושמט שמו של משה. וכך נראה לכאורה מדברי בעל הטורים בתחילת פרשתנו: "ואתה תצוה – לא הזכיר משה בזה הסדר, מה שאין כן בכל החומש, והטעם, משום שאמר 'מחני נא מספרך אשר כתבת' וקללת חכם אפילו על תנאי באה (מכות יא, א)". עכ"ל.
אך האמת היא, שישנם עוד פרשיות שלא נזכר בהם שמו של משה, ואלו הם: כל הפרשיות בחומש בראשית, וכן חמש פרשיות בחומש דברים: עקב, ראה, שופטים, כי תצא, כי תבוא.
ואכן בחומשים הישנים נוספו בבעל הטורים עוד כמה תיבות, וז"ל: "שמשעה שנולד משה אין סדר שלא נזכר בו שמו של משה רבינו, חוץ ממשנה תורה", עכ"ל, ופלא על מדפיסי כמה חומשים חדשים שהשמיטו תיבות אלו.
הפרשה העשרים בתורה
יש שכתבו רמז נאה שכל הפרשיות הללו מרומזות בתיבות 'אשר כתבת' שהם נוטריקון: א'תה-תצוה. ש'ופטים. ר'אה. כ'י-תצא. ת'בוא. ב'ראשית (כל החומש). עקב ת'שמעון.
ויש שכתבו רמז בתיבת מחני נא 'מספרך', שהוא נוטריקון מִסֵפֶר כ', שרומז על פרשת תצוה שהיא הפרשה העשרים במספר מתחילת התורה.
עוד רמז נאה רמזו, כי הנה יש בסך הכל י"ח פרשיות בתורה שלא נזכר בהם שמו של משה רבינו, וגם בתיבות מחנ"י נ"א מספר"ך אש"ר כתב"ת ישנם י"ח אותיות!
עוד יש לרמז, שתיבת "מחני" הוא אותיות 'מִן יח', שימחה אותו מן י"ח פרשיות.
עגמת נפש
מפרשי התורה עמדו על השאלה, מדוע דווקא בפרשת תצוה התקיימה בקשת משה 'מחני נא', ולא בפרשה אחרת, וכבר נאמרו בזה ביאורים רבים, ונציין חלק מהם.
בעל הטורים כאן כתב, שכיון שבפרשת תצוה מדובר מהכבוד והתפארת שיש לעשות לכהנים, וידוע שהיתה הכהונה צריכה להיות ביד משה, אלא שבעבור שסירב לילך בשליחות המקום ניטלה ממנו הכהונה וניתנה לאהרן (זבחים קב, א), על כן לא נזכר שמו של משה בפרשה זו, מפני עגמת נפשו של משה שלא זכה לכהונה.
דחייה אחרונה
דבר נחמד מביא בספר שי"ח-הפרשה, שאמר לו האדמו"ר בעל הבית ישראל מגור זי"ע, כפי ששמע מהמלמד דרדקי שהיה בבית חמיו: כשאמר משה רבינו בפרשת כי תשא 'מחני נא מספרך' היה מוכרח להיות שימחה שמו מאחת הפרשיות, אך מחמת חיבתו של משה אצל הקב"ה דחה גזירה זו לפרשה הבאה, וכך נדחה הדבר מפרשה לפרשה, עד לשנה אחרת בהגיע פרשת תצוה, שהיא הפרשה האחרונה לפני כי תשא, היה מוכרח לקיים הגזירה, ולכן דווקא בפרשה זו לא נזכר שמו של משה רבינו.
יום מיתת משה
ביאור אחר כתבו כמה ספרים. כי הנה ברוב השנים חל יום ז' באדר – יום מיתתו של משה רבינו – בפרשת תצוה, ועל כן אין נזכר שמו של משה רבינו בפרשה זו, לרמז על כך שמשה רבינו נסתלק ונעדר בשבוע זה (עבודת ישראל, פרשת ויחי; אמרי פנחס בשם זוהר חדש, ח"ג רמו, ב; ויש מביאים כן בשם הגר"א מווילנא, ועוד).
ביאור זה יש בו השלכה הלכתית, כפי שכתב שם ב'אמרי פנחס', שמכאן יש קצת ראייה שבשנה מעוברת יש לקיים את התענית של ז' באדר הראשון, שהרי בשנה מעוברת חל פרשת תצוה באדר הראשון, ועל כרחך שמשה רבינו מת באדר הראשון. [ובגוף הדברים האריכו הפוסקים אימתי יש לקיים את צום ז' אדר בשנה מעוברת.]
משה ברמז
בשם הגר"א מווילנא מובא, שאף שלא מפורש שמו של משה בפרשתנו, אבל נרמז שמו ברמז במספר הפסוקים שבפרשה, כי הנה המילואים של משה – מ"ם שי"ן ה"א, עולים בגימטריא 101, כמספר הפסוקים שישנם בפרשת תצוה.
השלמה בפקודי
נחתום את המאמר בדבר נחמד שכתב בספר מראה יחזקאל (בפרשתן), שהן אמת שמשה לא מוזכר בפרשתנו, אבל לעומת זה הוכפל ח"י פעמים שמו של משה רבינו אחר כך בפרשת פקודי, לרמז שצדיקים תחילתן יסורים וסופן שלוה. אבל בעמלק להיפך, שאף שעכשיו הוא ראשית גוים, מ"מ לעתיד לבוא ימחה שמו, כי רשעים תחילתן שלוה וסופן יסורים, ולכן בדרך כלל קורין בפרשת תצוה את פרשת זכור, לרמז על ענין זה, עכ"ד. יתכן להוסיף, שלכן נכפל שמו דווקא י"ח פעמים, כנגד י"ח פרשיות שלא נזכר שמו.