בפרשת השבוע (בראשית לה טז-כב) אנו קוראים על מיתת רחל אמנו בדרך המובילה לבית לחם, ומסורת מקובלת בתפוצות ישראל מדור לדור, שיום מיתת רחל אמנו חל ביום י"א במרחשוון, וביום זה אף נוהגים רבים לפקוד את קברה.
אולם, לאחר לימוד יסודי של פירוש רש"י בפרשת השבוע ובעוד מקומות בתורה, נגלה שרש"י אינו סובר כפי מסורת זו.
אחרי ימות החורף!
בראש ובראשונה יש להוכיח כך מדברי רש"י בפרשת השבוע (פסוק טז) הכותב: 'כברת ארץ, ואגדה, בזמן שהארץ חלולה ומנוקבת ככברה שהניר מצוי, הסתיו עבר, והשרב עדיין לא בא". הרי שפטירת רחל היתה בזמן "שהסתיו עבר והשרב עדיין לא בא".
כאשר רש"י כותב 'הסתיו עבר' אין כוונתו לחודש תשרי המכונה בימינו בטעות בכינוי 'סתיו', שהרי אם כן, מה זה שרש"י מוסיף 'והשרב עדיין לא בא'? וכי הדרך הוא שאחרי תשרי בא השרב?
אך באמת ה'סתיו עבר' הכוונה לחודשי החורף, וכן נאמר בשיר השירים (ב, יא) כִּי הִנֵּה הַסְּתָיו עָבָר הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ, ופירש שם רש"י 'סתיו – חורף'. הרי מפורש בדעת רש"י שפטירת רחל לא היתה בחודש חשוון, אלא היתה בתקופת האביב, אחרי ימות החורף ולפני תחילת השרב של הקיץ.
ואכן כך מפורש במדרש רבה (פב, ז) שפטירת רחל היתה כאשר "עונת הגשמים עברה ועדיין השרב לא בא", ע"כ.
בין פסח לעצרת!
את שיטתו זו של רש"י אנו מוצאים במקום נוסף, בפרשת ויחי על הפסוק (בראשית מח, ז) וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ וגו', כותב רש"י: "ולא תאמר שעכבו עלי גשמים מלהוליכה ולקברה בחברון, עת הגריד היה, שהארץ חלולה ומנוקבת ככברה". הרי שמיתתה היה ב'עת הגריד', דהיינו בתקופת החום.
אם כי היה ניתן לפרש שהיה זה בחודש חשוון רק ימים אלו היו ימים חמים, אבל במקור הדברים במדרש פסיקתא רבתי (פיסקא ג) נאמר מפורש: 'אמר לו [יוסף], שמא מה שלא הכנסת אותה לקבורה שמא עונת גשמים הייתה? אמר לו לאו! 'בעוד כברת ארץ לבוא אפרתה' בין פסח לעצרת היה בזמן שהארץ מנופה והולכת ובאה ככברה שיכולים להלוך", עכ"ל המדרש. הרי מפורש שרחל אמנו נפטרה בין חג הפסח לחג השבועות!
בסוף חודשי החורף
הוכחה ברורה ושלישית, שפטירת רחל לא היתה בי"א מרחשוון אלא בימות הקיץ, אנו מגלים שוב בפירוש רש"י בפרשת השבוע על הכתוב (פרק לג, יז) "ויעקב נסע סכותה, ויבן לו בית, ולמקנהו עשה סוכות", כותב רש"י: "ויבן לו בית – שהה שם [בסוכות] שמונה עשר חדש, קיץ וחורף וקיץ. סוכות – קיץ, בית – חורף, סכות – קיץ". כלומר, סיום שמונה עשרה החדשים היה בסוף הקיץ, דהיינו בחודש תשרי, והנה מפורש בגמרא מסכת מגילה (יז, א) וכן כתוב בסדר עולם רבה (פרק ב), שאחר שמונה-עשר חדשים אלו שהה יעקב עוד שש חדשים בבית אל [וכן כתב רש"י בסוף פרשת תולדות, שיעקב שהה בדרך שתי שנים, וכוונתו, על י"ח חדשים ועוד שש חודשים, שביחד הם שתי שנים תמימות], דהיינו שש חדשים אחרי ראש השנה, ואחר כך מתה רחל.
שוב אנו מגלים את שיטתו של רש"י שרחל מתה בתקופת האביב בין פסח לעצרת.
בנימין נולד בי"א חשוון
אך כאמור, המסורת הקדושה והמקובלת בקרב ישראל אשר אם אינם נביאים הם – בני נביאים הם, נקטה שלא כדעת רש"י והמדרשים הנזכרים, אלא כדעת מדרש אחר החולק על כל האמור, ואשר שם נאמר שרחל מתה בי"א חשוון.
המקור הוא במדרש ילקוט שמעוני פרשת שמות (רמז קס"ב) שם נזכר תאריך "הלידה" של כל אחד מהשבטים, וכתוב שם: "בנימין נולד בי"א במרחשון", וכן הביא רבנו בחיי (פרשת שמות, א, ו) בשם 'מדרש תדשא'.
ומאחר שבנימין נולד בי"א במרחשוון, ממילא נבין שביום זה מתה רחל, שהרי בשעה שנולד בנימין מתה רחל, כאמור בפרשת השבוע "ויהי בצאת נפשה כי מתה ותקרא שמו בן אוני ואביו קרא לו בנימין", ומכאן המקור שיום פטירת רחל הוא בי"א בחשוון.
מתה פעמיים
בספר 'אוצר פלאות התורה' (בפרשתנו) מציע ליישב שלא נחלקו בזה המדרשים, וזאת על פי דבר חידוש שכתוב בספר 'מושב זקנים' לבעלי התוספות (בראשית לה יח), וכן בספר פענח רזא (שם) שרחל אמנו מתה שתי פעמים! בתחילה בצאת נפשה החזירו את נפשה בצעקת וגעיית קול בכייה, ואחר כך חזרה ומתה ממש, ובנימין נולד בהיות רחל מצטערת על מיתת עצמה, ולכן קראתו בן אוני, ולכן כתוב ויהי 'בצאת נפשה כי מתה', כפל הלשון מורה על ב' מיתות, ומעתה יתכן לחדש שתחילה מתה בי"א חשוון, ואחר כך מתה ונקברה בין פסח לעצרת.