בפרשת השבוע קוראים אנו את פסוקי קרבנות המוסף של שבת ושל מועדי השנה, אשר כנגדם תקנו חכמים את תפילת מוסף.
ידועה היא ההלכה (או"ח סי' קח), שאדם ששכח או שנאנס ולא התפלל תפילה מסוימת, יכול להשלים אותה בתפילה הבאה הסמוכה לה, אבל אם נזכר לאחר שתי תפילות, אינו יכול להשלימה. למשל, אדם ששכח להתפלל תפילת ערבית, יתפלל בשחרית פעמיים שמונה-עשרה, אבל בתפילת מנחה אינו יכול להשלים את תפילת מעריב של אמש, מאחר וכבר עברו שתי תפילות.
הסדר: מנחה, מוסף, שחרית
כותב המשנה ברורה (סקט"ז) בשם האחרונים, שתי הלכות הנוגעות לתפילת-מוסף: א. ביום בו מתפללים תפילת מוסף, אם שכח אדם להתפלל שחרית, אינו יכול להשלים את תפילת שחרית כשיתפלל פעמיים תפילת מוסף, אלא עליו להשלים זאת דווקא בתפילת מנחה. ב. מי ששכח ולא התפלל לא שחרית וגם לא מוסף, ונזכר בתפילת מנחה, יכול להשלים את התפילות, ויתפלל לפי הסדר הזה: תפילת מנחה ואחריה מוסף, ולאחריה שחרית.
שני חידושים טמונים בהלכה השנייה, האחת, שניתן להשלים את תפילת שחרית למרות ששכח גם את תפילת מוסף, ואין זה נחשב כאילו נזכר לאחר שתי תפילות, כי תפילת מוסף אינה נחשבת כתפילה אחרת. והחידוש השני הוא בסדר התפילות, שמתפלל בסדר הפוך לחלוטין, תחילה מנחה, ואח"כ מוסף, ורק אח"כ שחרית.
מעריב לאחר מוסף
כיוצא בזה כתבו הפוסקים (אליה רבה סק"ז) שאדם ששכח להתפלל ערבית ביום שיש בו מוסף, ונזכר לאחר תפילת מוסף, יכול עדיין להשלים ערבית, ואין זה נחשב כנזכר לאחר שתי תפילות.
אולם האחרונים כתבו שלכתחילה לא ימתין עד אחרי מוסף, אלא ישלים את תפילת הערבית מיד אחרי שחרית, כדי לחוש לדעת החולקים וסוברים (שו"ת האלף לך שלמה סי' נ"א) שאחרי תפילת מוסף לא ניתן להשלים תפילת ערבית.