ידועים דברי רש"י על הכתוב בפרשת השבוע (בראשית מט, א) וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים: 'ביקש לגלות את הקץ, ונסתלקה שכינה ממנו, והתחיל אומר דברים אחרים'.
בדורות האחרונים יש רבים המחבבים לפרסם לקראת כל שנה חדשה רמזים שונים שבשנה הבאה תבוא הגאולה. אם כן, נבוא לברר האם אכן מותר לעשות חשבונות לגלות את הקץ, או שמא אין זו הנהגה נכונה.
תיפח רוחם
הגמרא במסכת סנהדרין (דף צז, ב) מביאה שיש מהחכמים שאמרו שאלף וארבע מאות שנה אחר חורבן הבית הראשון תבוא הגאולה, ורבי עקיבא דרש שזמן מועט אחרי החורבן כבר יבא משיח. כלפי זה אומרת שם הגמרא: 'אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, תיפח עצמן של מחשבי קיצין, שהיו אומרים, כיון שהגיע הקץ ולא בא – שוב אינו בא. אלא חכה לו, שנאמר אם יתמהמה חכה לו". כך גם פוסק הרמב"ם (הל' מלכים יב, ב): 'לא יחשב הקצין, אמרו חכמים תיפח דעתן של מחשבי קיצין, אלא יחכה ויאמין, עכ"ל.
למאמינים מותר לחשב
אולם למרבה הפלא, בהרבה ספרים קדושים קדומים אנו מוצאים שכתבו על שנים מסוימות שבהן תבוא הגאולה, ולכאורה זה מנוגד לדברי הגמרא.
את התשובה אנו מוצאים ב'שו"ת-מן-השמים' (סימן עב) ששאל על קץ הגאולה ולא השיבו לו משמים, ושם בהערות של הרה"ג רבי ראובן מרגליות זצ"ל כותב ליישב את אותם הצדיקים המחשבים את הקץ, וז"ל: "כי לא אמרו כן כי אם על אלו שהיו אומרים כיון שהגיע הקץ ולא בא – שוב אינו בא, אבל המאמינים אמונת אומן בשרשי ויסודי דת קודש, ש[אחד] מהם [מיסודי האמונה היא החובה להאמין] – כי גאולת ישראל בוא תבוא אם שתתמהמה, הם הרשו לעצמם לחשוב מחשבות, למען החיות לב אסירי התקוה ולחזק ברכים כושלות".
לא מוכרח
בדומה לכך אמר מרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל (דרך שיחה, ויחי עה"פ ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם), שהאיסור לחשב את הקץ נאמר רק כשמאמין ש"מוכרח" הוא לבוא באותו קץ, אבל אם עשה חשבון שבזמן זה יתכן שיבוא ולא "מוכרח", אזי מותר.
ספרים על זמן הגאולה
בפירושו של הרב מרגליות הביא שם בבקיאות עצומה תאריכים רבים המוזכרים בספרים קודמים שבהם תבוא הגאולה, ומחמת קוצר היריעה לא נוכל לציינם.
במשך הדורות התחברו הרבה ספרים לחשב את זמן הגאולה, רבינו הרמב"ן חיבר ספר מיוחד לבירור זמן הגאולה בשם 'ספר הגאולה'; כן נדפס הספר 'חזון למועד' לרבי שמואל ב"ר יהודה וואליריאו; או ספר 'קול מבשר' לרבי אברהם ששון, ועוד. ואילו הגר"א מווילנא בפירושו לספרא דצניעותא פ"ה [ווילנא, ל"ג ע"ד] סיים: "מכאן תדע קץ הגאולה… ומשביע אני את הקורא בה' א-להי ישראל שלא יגלה זה".
הזמן נדחה
התירוץ הפשוט על כל זמנים אלו שכבר עברו, מופיע בדבריו של רבינו בחיי (פרשת בא, עה"פ ומושב בני ישראל), וז"ל: "שעלינו להאמין כי ג' קצים המפורשים בדניאל בגאולתינו העתידה – כולם אמת. שאם יזכו יהיו נגאלים בראשון, ואם לא יזכו בראשון אולי יזכו בשני, ואם לא יזכו גם בשני יזכו בשלישי".
דמה לכך מובא בתיקוני זהר חדש (צ"ה א) שהקץ שבכל דור הוא כפי הזכויות שלהם, ואם החובות מרובות על הזכויות, נדחית הגאולה לתאריך אחר.
להעביר את הזמן
ביאור עמוק כתב בספה"ק בני יששכר (מאמרי חודש סיון מעלות התורה, אות יט) שכל המציאות של "זמן" הוא בריאה הקיימת רק בעולם הזה, אבל בעולמות העליונים אין מציאות של זמן, אלא שפע רוחני הנשפע לכל שנה, ובאמת כל הקיצין שחזו מראש בעלי רוח הקודש כולם אמיתיים, כי כאשר יבא משיח, אזי יביא את האור הרוחני של כל השנים שאמרו עליהם שהם זמן הגאולה, וכולם יבואו אל מקום אחד. והם דברים עמוקים ונשגבים מהשגה.
מוטב שלא לפרסם
לסיום, ראוי להביא מה שכתב בשו"ת שבט הלוי (חלק י סימן א), כשנשאל אם ראוי לפרסם מה שכתבו בספרים שמשיח יבוא בשנת תש"ס, על כך מרחיב השבט הלוי, שביאת משיח צדקינו הוא עלום ומכוסה, ולא ניתן לדרוש זה ברבים, ואם כמה גדולי וצדיקי הדורות פלט פיהם הקדוש או קולמוסם הקדוש רמזים על זמן ביאת משיח, היה זה מרוב אמונה ותקוה להתגלות כבוד ה', אבל ידוע שבמשך הדורות ובפרט בשנת ת"ח גרם זה לאכזבה ורפיון, ומה לנו להכניס עצמינו לדבר מסוכן ולפטם ההמונים בדבר שהצניעות יפה, ולבסוף אם ח"ו לא נזכה יסוגו אחור מרוב פחי נפש. ובאמת הדרך שכתבתי היה הדרך המקובל מעולם ע"י גאוני וצדיקי הדורות, מעתיקי השמועה גדולי התורה ועבדי ה' הנאמנים, אלא תחכה לו בבטחון, ומעשיך יקרבוך".