בששון ושמחה זוכים אנו לסיים את פרשת וזאת הברכה, ובכך לסיים את כל פרשיו התורה, וזו ההזדמנות לברר ולחקור כמה פרשיות יש לנו בתורתנו הקדושה.
מנהג בבל
כידוע, המנהג הפשוט בימינו לסיים ולהתחיל את התורה מדי שנה בשמחת תורה, ולקרוא כל שבוע פרשה אחת, נקרא בשם 'מנהג בבל', להבדיל מ'מנהג בבל' שהיו מסיימים את התורה רק אחת לשלש שנים (מגילה כט. רמב"ם הל' תפילה יג, א), אולם בדברי חז"ל אין שום פירוט על סדר חלוקת התורה לפי פרשיות, כיצד מחלקים את כל התורה לפרשיות במשך השנה, רק פרשיות בודדות מוזכרות בגמרא (מגילה כט:-ל.) כגון 'תצוה' 'כי תשא' 'ויקהל' ו'צו'. רק בספרי הראשונים (רמב"ם סדר תפילות, אבודרהם סדר הפרשיות ועוד) מופיע פירוט של רשימת הפרשיות.
ג"ן סדרים
ברם, למרבה הפלא, בעוד סדר הפרשיות המצוי בידינו ישנם 54 פרשיות, הרי בזוהר הקדוש בכמה מקומות (ויקהל רו: תקו"ז דף כט: ודף לח. ועוד רבות), מוזכר שיש בתורה 'ג"ן סדרים', שעל נאמר 'גן נעול אחותי כלה'. על תמיהה זו השתברו הרבה קולמוסים ודיו רב נשפך, ונביא כאן את עיקרי התירוצים.
תרומה-תצוה – פרשה אחת
הרב החיד"א (שם הגדולים, מערכת ספרים, קונטרס אחרון, מערכת ג, אות ו) מחדש שהפרשיות 'תרומה' ותצוה' נחשבות כאחד, לכבוד משה רבינו ע"ה שלא נזכר שמו בפרשת תצוה, ונחשבת עם תרומה פרשה אחת.
וזאת הברכה אינה בכלל הפרשיות
המקובל מהר"ם זכות זי"ע בפירושו על הזוהר הק' (הובא בשם הגדולים שם, ובדבש לפי מערכת פ ס"ק ג), מתרץ שפרשת 'וזאת הברכה' אינה נחשבת בכלל המספר, כי אין קוראים אותה בשבת קודש, אלא בשמחת תורה שחל באמצע השבוע, ודברי הזוה"ק שיש 'ג"ן סדרים' עולה על פרשיות הנקראות בשבת. וכן תירץ הג"ר שמואל אבוהב זי"ע (הובא בחומת אנך תצוה), וכן תירץ הרה"ק רבי פנחס מקוריץ זי"ע כמובא בספר 'אמרי פנחס', והוסיף על כך עוד, שפרשת 'וזאת הברכה' אינה פרשה לעצמה, אלא עם יקיימו את כל התורה יתקיים בהם 'זאת הברכה'.
בסגנון אחר כתב הגה"ק רבי צדוק הכהן מלובלין זי"ע בספרו פרי צדיק (לחנוכה, אות א) וז"ל: 'ג"ן סדרים דאורייתא דבכתב, אף שיש חמישים וארבע, אך פרשת ברכה אינו נחשב, שמשם התחיל הופעת והארת תורה שבעל פה של משה רבינו, ועל כן אינה נקראת בשבת רק ביום טוב'.
נצבים וילך נחשבים – פרשה אחת
התירוץ הרווח בקרב הרבה אחרונים הוא, שהפרשיות 'נצבים וילך' נחשבות לפרשה אחת, כפי שכותב החיד"א בניצוצי אורות (על זוהר ויקהל דף רו:) ששתי פרשיות אלו נחשבות לפרשה אחת, כי הם נקראות יחד בהרבה השנים, יותר משאר פרשיות מחוברות.
האחרונים אף ציינו ראיה לתירוץ זה, שהרי הרמב"ם (סדר תפילות) כשהוא מפרט את רשימת הפרשיות שבתורה אינו מזכיר כלל את פרשת 'וילך', רק 'נצבים האזינו', ובהכרח שסבר הרמב"ם שנצבים וילך נחשבים לפרשה אחת רק שיש שנים שמחלקים פרשה זו לשתים, והחלק השני מתחיל בפסוק 'וילך משה, אבל זה עדיין פרשה אחת.
כך כתב גם רש"י בספרו 'פרדס הגדול (ספר האורה סימן י"ב) שכל הפרשיות שבתורה הם נ"ג, אלא שאם יבוא ראש השנה ביום ב' או ג' 'חולקין פרשת נצבים עד וילך באחד שבת', ומוילך עד סוף הפרשה באחד שבת', הרי שנקט רש"י הם פרשה אחת אלא שלפעמים הפרשה האחת הזו מתחלקת לשני חלקים.
אדני"ה סימן
יש שציינו ראיה נוספת, שבכל החומשים מצויין בסוף הפרשה כמה פסוקים יש בפרשה בתוספת סימן על המספר, ובסיום פרשת וילך כתוב: 'ע' פסוקים אדני"ה סימן', והכוונה הוא על נצבים שיש מ' פסוקים ביחד עם וילך שיש שם ל' פסוקים וביחד הם ע' פסוקים. [ובזמנינו בחומשים החדשים תיקנו וכתבו: 'ל' ועם מ' של נצבים ע' פסוקים אדני"ה']. זאת ועוד, בספר אבן ספיר (ח"ב דף רל"ב) כתב שבכל כתבי היד של החומשים פרשת וילך אינה פרשה בפני עצמה, רק המדפיס הראשון חלקם לשנים.
עשר פרשיות בחומש דברים
יש שהסמיכו לכך כראייה את דברי הגאון מווילנא זי"ע הכותב שעשר הפרשיות של ספר דברים מכוונות כנגד האלף השישי לבריאת העולם, כאשר כל פרשה היא כנגד מאה שנה מתוך האלף השישי, והרי על פי החלוקה שלנו יש בספר דברים אחת עשרה פרשיות, אך לפי הנאמר שניצבים-וילך מחוברות הדבר מובן. ובאמת בביאור הגר"א על הזוהר הק' (תקו"ז דף כט ע"ב) כתב כך בפירוש 'נצבים וילך סדרא אחד הוא, ולא חלקו אלא להפסיק בין תבוא לראש השנה כשחל בב"ג'.