כמה שנים היתה גזירת גלות מצרים?

האם החטאים גרמו להוסיף עוד 30 שנה לגזירת הגלות? או שמא דווקא שמירת השבת גרמה לתוספת 30 שנה?

וגם: האם חישוב השנים כולל את הלילות?!

 "בני ישראל היו במצרים 215 שנה, ופעמיים 215 הוא – 430, וכיון שעבדו גם בלילות נחשב כאילו היו שם 430 שנה"

בגזירת ברית בין הבתרים אמר הקב"ה לאברהם אבינו (בראשית, טו, יג): 'יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה'. רש"י מפרש שם, שאין הכוונה שיהיו במצרים גופא ארבע מאות שנה, אלא משנולד יצחק עד שיצאו ממצרים, עברו 400 שנה, ולכן לא נאמר 'כי גר יהיה זרעך בארץ מצרים', אלא 'בארץ לא להם', ומשנולד יצחק היו האבות רק כגרים בארץ.

למרבה הפלא, בפרשת השבוע, אומרת התורה (שמות יב, מ-מא) וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה, וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת ה' מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. 

וכאן הבן שואל: אם נגזרה גזירה רק על 400 שנות גלות, מה פשר המספר החדש של 'ארבע מאות ושלושים שנה'?

כמה מהלכים שונים זה מזה נאמרו ליישוב תמיהה זו, ונציגה כאן את תמציתם.

מברית בין הבתרים

לדעת רש"י כאן (ומקורו במכילתא), באמת מלידת יצחק היו רק ארבע מאות שנה, אבל לידת יצחק לא היתה מיד אחרי ברית בין הבתרים, כי בברית בין הבתרים היה אברהם אבינו בן שבעים, ויצחק נולד כשאברהם היה בן מאה, כך שמברית בין הבתרים עד שנולד יצחק היו עוד שלושים שנה, והכתוב כאן מחשב גם את אותן שלושים שנה מברית בין הבתרים. 

כלומר, הפסוק כאן אינו בא למנות את שנות הגלות, שהן היו רק 400 שנה, אלא מה שנאמר כאן 430 שנה, הכוונה להזכיר את מספר השנים שעברו מאז נגזרה הגזירה.

העוונות גרמו

לעומת זאת, הרמב"ן כאן שולל את פירוש רש"י, מחמת כמה קושיות, ועל כן הוא כותב מהלך אחר, שאף שנגזר עליהם רק 400 שנה, מכל מקום בעוונות הדור ההוא נוספו עליהם עוד שלושים שנה, וז"ל הרמב"ן (בקיצור): 'כי אם נגזר על האדם בחטאו גלות ועינוי שנה או שנתיים, והוא יוסיף על חטאתו פשע, יוסיפו עליו שבע על חטאתו וגלות ויסורין כהנה וכהנה; ומן הידוע שהיו בני ישראל במצרים רעים וחטאים מאד, ועל כן ארך גלותם עוד שלושים שנה, והיה ראוי שיתארך יותר, אלא שצעקו והרבו בתפילה'.

בעוון בני אפרים

בתוך דבריו מוסיף הרמב"ן, שאפשר, שכיון שבני אפרים יצאו ממצרים שלושים שנה קודם הזמן (סנהדרין צב, ב), לכן מידה כנגד מידה, נגזר על ישראל להיות עוד שלושים שנה במצרים.

כמו תושבים

ואילו בכלי יקר כתב מהלך אחר, שהיו רבים מישראל שלא רצו לצאת ממצרים, והרי נאמר בגזירה 'כי גר יהיה זרעך', ואלו שלא רצו לצאת החשיבו עצמם כתושבים ולא כגרים, ובעבורם נתארך הקץ עוד שלושים שנה. 

יש לשים לב, להבדל בין הפירושים, שלדעת הרמב"ן אריכות הגלות היתה מחמת אלו שהקדימו לצאת, ולדעת הכלי יקר אריכות הגלות היתה אדרבה מחמת אלו שלא רצו לצאת כלל.

בגלל מכירת יוסף 

דבר פלא כותב בשל"ה הקדוש (מסכת פסחים, מצה שמורה, אות קפא) שוודאי הגזירה היתה ארבע מאות שנה, אך כשחטאו השבטים במכירת יוסף נגזרו עוד שלושים שנות עינוי, כנגד שלושים שנה שעברו מלידת יוסף עד עמדו לפני פרעה (בראשית מא, מו).

להשלים השבתות

לעומת המהלכים שנאמרו עד כה שהעוונות גרמו לאריכות הגלות, אנו מוצאים מהלך הפוך שדווקא שמירת השבת גרמה לכך! 

כך כותב בעל שו"ת שואל ומשיב, בספרו 'דברי שאול', שאף שנגזר על בני ישראל ארבע מאות שנה, אבל בשבת לא עבדו, כמבואר במדרש (שמו"ר א, כח), ולכן נוספו שלושים שנה כדי שיושלם 400 שנה, נגד כל השבתות שלא עבדו בהם (עיי"ש החשבון המדוקדק של כל השבתות שהם כנגד שלושים שנה).

430 שנה במצרים!

בילקוט שמעוני (פרשת לך, סימן עז) אנו מוצאים מהלך נפלא. כי הנה הדעה המקובלת היא שישראל היו במצרים עצמה 210 שנה כמנים רד"ו (רש"י בראשית מב, ב), אולם בפרקי דרבי אליעזר (פרק מ"ח) יש דעה שישראל היו במצרים 215 שנה, על כך מוסיף הילקוט-שמעוני, כי הנה פעמיים 215 שנה עולה בדיוק 430, והכוונה, שהשעבוד בימים בלי הלילות היה רט"ו שנה, אבל כיון שבמצרים עבדו גם בלילות, נחשב להם שהיו במצרים ארבע מאות ושלושים שנה, וזו כוונת הכתוב שבני ישראל ישבו במצרים ארבע מאות ושלושים שנה!