לרש"י הק' היה ספר תורה אחר משלנו?

האומנם בספר תורה של רש"י היתה אות נוספת שאינה בספר תורה שלנו? 

או שמא רש"י מעולם לא כתב דברים אלו?

"סופר סת"ם שכתב בטעות 'ואת' בתוספת ו', אין צריך לתקן את הספר, ואפילו לכתחילה יכול לכתוב כך!"

דבר פלא אנו מוצאים בפירוש רש"י בפרשתנו, על הפסוק (כה, כב) וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת וגו' אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וז"ל רש"י: 'וְאֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – הֲרֵי וָי"ו זוֹ יְתֵרָה וּטְפֵלָה, וְכָמוֹהוּ הַרְבֵּה בַּמִּקְרָא. וְכֹה תִפָּתֵר: וְאֵת אֲשֶׁר אֲדַבֵּר עִמְּךָ שָׁם "אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" הוּא'. 

חיפשתי ולא מצאתי

כל הלומד דברי רש"י עומד ומשתומם, שהרי בספר תורה ובחומש שלנו כתוב 'אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה', ואילו רש"י מעתיק את הפסוק כאילו שכתוב 'וְאֵת', ורש"י אף מוסיף ומבאר שיש כאן וי"ו יתירה וטפלה, וכפי שתמה המזרחי וז"ל: חיפשתי בכמה ספרי תורה, ולא מצאתי זה'. 

ובאמת כבר תמהו כן הראשונים, כמובא בפירוש הריב"א על התורה וז"ל: 'גדולה נשגבה בעיני שליח צבור מטורויי"ש הר"ר מנחם ז"ל, כי בספרים מדוייקים כתוב את בלא וא"ו' (וכן תמה במנחת שי, וגם עורר בזה רבי עקיבא אייגר בגליון הש"ס מסכת שבת דף נה, ב).

נוסחאות אחרות ברש"י

אמנם יש לציין שבחלק מהדפוסים הראשונים והקדומים של רש"י, אין מופיע כלל כל דיבור זה ברש"י (ראה פרדס יוסף). ובחלק מהדפוסים הקדמונים מועתק ברש"י רק לשון הפסוק 'את כל אשר אצוה אותך', בלי שום תוספת פירוש של רש"י (וכן הביא בספר 'יוסף הלל' בשם רש"י כתב יד על קלף, וכן הוא בדפוס רומא), וגם בחידושי מהרי"ק על רש"י היתה לו גירסא זו ברש"י, וביאר שם מה כוונת רש"י בכך שרק העתיק את לשון הכתוב בלי לפרשו כלל, עיי"ש.

אך לפי הנדפס בפירוש רש"י שלנו, וכן הוא ברוב הדפוסים, לכאורה דברי רש"י תמוהים מאד, שהרי בספרי תורה שלנו אין כתוב 'ואת', אלא 'את'!

ספר תורה של רש"י

התירוץ הפשוט, שבאמת אינו פשוט כלל, מופיע בספר 'הזכרון' (שהתחבר לפני כחמש מאות שנה), שבספר תורה של רש"י היה נוסח אחר ממה שכתוב בספרי התורה שלנו, והיה כתוב אצלו 'ואת' (והובא תירוץ זה גם בשפתי חכמים).

ובאמת גם באבן עזרא כתב בתוך דבריו 'וטעם וי"ו ואת כל אשר אצוה ככה הוא', הרי מוכח שגם בספר תורה של האבן עזרא היה כתוב 'ואת' (ועי' בחזקוני).

חומש ישן בווינא

גם בספר 'ויען שמואל' (חלק כ"ה, עמוד תש"ס), שם נדפסו לראשונה מכתב יד, חידושי 'אמרי דוסא', של רבינו דוסא היווני על פרשיות תרומה תצוה (אשר חי לפני שש מאות שנה, והיה ידידו ורעו של המהרי"ל), עמד שם על דברי רש"י אלו וכתב: 'ובהיותי באשכנז בעיר וינא, מצאתי חומש אחד ישן מאד בבית ה"ר אברהם בכ"ר חיים, והיה 'ואת' בו"ו, וגם בהיותי בבינזיאה בא ספר אחד מקטלוניאה ושמו 'אכלה ואכלה', ומצאתי בתוכו שֶׁמונה (-לשון מנין ומספר) אתי"ן שבתורה שכתובים בלא ו"ו, ואינו מונה זה עמהם, שמע מינה דהניח אותו עם האתין שכתובין בו"ו'.

סופר טועה

לתירוץ זה, יש גם השלכה הלכתית, כפי שכותב בחומש 'היכל הברכה' וז"ל: 'ואם כתב הסופר 'ואת', הספר כשר בלא תיקון, אעפ"כ אם הוא בנקל יתקן כדעת המנהג, ואין בו צורך כל כך, כי לא מכרעא מילתא מכלל, ומהמסורת אין שום ראיה לא מיניה ולא מקצתיה וכו', ולכן אפי' לכתחילה אם רצה הסופר לכתוב כך היה הדבר כשר וישר, אלא שאין מן הראוי לשנות המנהג, ושניהם דברי אלקים חיים, אבל אם כבר נכתב אפשר שאין לתקן כלל והס"ת כשר וישר', עכ"ל. 

אך לעומת זאת בספר יד-מלאכי (כלל החי"ת, אות רפג) כתב, שעל אף שרש"י כתב כך, מכל מקום 'לא מלאו לבו מפני זה לשום אחד ממגיהי הספרים לשלוח יד ולהגיה ואת בוי"ו, כיון שלא אשכחן הכי לא בספרי דמאי ולא בספרי בתראי'.

גירסא אחרת

כנזכר לעיל, בכמה דפוסים אין מופיע כלל דיבור זה ברש"י, או שהוא מופיע בנוסח אחר. כך מביא גם הרה"ק רבי יחזקאל שרגא משינאווא זי"ע, בספה"ק 'דברי יחזקאל', שהוא מצא רש"י כתב יד ישן על קלף, ושם הנוסח הוא: "את כתיב בלא וא"ו, לומר דיברתי אתך מעל הכפורת, ומה – את כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל'.

וביאר שם הדברי יחזקאל, שכוונת רש"י לתרץ מה שקשה בפסוק, שבפשטות משמע שאת כל הדיבורים שידבר ה' אל משה לצוות את ישראל, ידבר רק מעל הכפורת, וקשה, שהרי כמה פעמים דיבר הקב"ה אל משה במקום אחר ולא מעל הכפורת. לכן בא רש"י לפרש, שמה שכתוב את 'כל' אשר אצוה וגו' אין פירושו שכל הדברים אשר יצוה את ישראל ידבר רק שם, אלא הכוונה שכל מה שידבר באותו מקום, יהיה רק בדברים הנוגעים לבני ישראל, אבל גם במקום אחר ידבר עמו דברים הנוגעים לבני ישראל.