מי שחבירו פגע בו, האם חייב למחול לו?

על הכתוב בפרשתנו (במדבר כא, ז) וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה בְּעַד הָעָם, כותב רש"י: 'מכאן למי שמבקשים ממנו מחילה שלא יהא אכזרי מלמחול'. כך נפסק בשולחן ערוך (חו"מ תכב, א): ואסור לנחבל להיות אכזרי מלמחול, כי אין זה דרך זרע ישראל, אלא כיון שבקש ממנו החובל9 ונתחנן לו פעם ראשונה ושניה וידוע שהוא שב מחטאו וניחם מרעתו, ימחול לו. וכל הממהר למחול הרי זה משובח, ורוח חכמים נוחה הימנו'.

אפילו במזיד

כך גם הביא הרמ"א להלכה בשלחן ערוך (או"ח סי' תר"ו, א) וז"ל: 'והמוחל לא יהיה אכזרי מלמחול'. ומוסיף המשנה ברורה שם (סק"ח, ובשער הציון) שצריך למחול לחבירו אפילו אם הוא פגע בו ועשה לו עוול במזיד ובמרד, כי כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו, ואם הוא ימחול לחבירו שחטא כנגדו במזיד, גם בשמים ימחלו לו על מה שהוא חטא במזיד. אבל אם הוא לא ירצה למחול גם לא ימחלו לו.

לטובת המבקש

אולם מסייג הרמ"א, שלפעמים מותר לנפגע שלא למחול לפוגע, כגון שהוא מתכוון לטובת הפוגע שיכנע לבו ולא יתרגל שוב לפגוע באנשים. אבל מוסיף המשנה ברורה (סק"ט) שמכל מקום צריך להסיר השנאה מלבו אחרי שבאמת ביקש ממנו מחילה, רק כלפי חוץ רשאי להראות שאינו מוחל.

שם רע

עוד כותב הרמ"א, שאם חבירו הוציא עליו שם רע, אינו צריך למחול לו. אך כותב המשנה ברורה, שמידת הענווה למחול גם בזה.

הלכה למעשה:

על הנפגע למחול לפוגע, גם אם פגע בו במזיד. ואם כוונתו לטובת הפוגע שיכנע לבו, יכול להראות כלפי חוץ כאילו אינו מוחל. ואם חבירו הוציא עליו שם רע אינו חייב למחול, אך מידת ענווה למחול גם בזה.