בְּפָרָשַׁת וַיִּקְרָא אָנוּ מַתְחִילִים לַעֲסֹק בְּהִלְכוֹת הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁהִקְרִיבוּ בַּמִּקְדָּשׁ. דִּינֵי עֲבוֹדַת הַקָּרְבָּן מִשְׁתַּנִּים בֵּין קָרְבָּן חוֹבָה לְקָרְבָּן נְדָבָה, וּבֵין קָרְבָּן מֵהַבָּקָר אוֹ מֵהַצֹּאן, עוֹף אוֹ מִנְחָה, וּבֵין עָשִׁיר לְעָנִי.
נוֹשְׂאֵי הַפָּרָשָׁה:
הַדִּבּוּר עִם מֹשֶׁה • קָרְבָּן עֹלָה • קָרְבָּנוֹת מִנְחָה • קָרְבָּן שְׁלֵמִים • קָרְבָּן חַטָּאת כֹּהֵן-הַמָּשִׁיחַ • חַטָּאת הַצִּבּוּר • חַטָּאת נָשִׂיא • חַטָּאת יָחִיד • קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד • אָשָׁם תָּלוּי • אֲשַׁם מְעִילוֹת • אֲשַׁם גְּזֵלוֹת.
| סדר הכנת והקרבת 'מנחת מרחשת'
לפירוט והרחבה על כל הקרבנות והמנחות – עיינו בגיליון ההכנה המיוחד שי"ל השבוע 'ויקרא אני יודע' |
| הכנת המנחה – הכשרה גם בזר: |
| א. מביא עשרון סולת חיטים, לוג שמן זית, לבונה, ומים פושרים.
ב. נותן מעט שמן בכלי. ג. נותן הסולת לתוך הכלי. ד. מוסיף עוד קצת שמן ובוללו עם הסולת. ה. נותן מים פושרים על העיסה ולש אותו לשמרו מחימוץ. ו. מחלק ועורך את הבצק לעשר ככרות. ז. מטגן אותם במרחשת – כלי עמוק עם שמן. ח. מפורר את החלות, כאשר מקפל כל חלה לשנים, ושוב מקפל פעם נוספת, וחותך במקום הקיפול. ט. יוצק שמן על הפירורים כשהם בכלי. י. מניח לבונה על הפירורים בצד אחד. |
| הקרבת המנחה – הכשרה רק בכהן: |
| יא. מגיש את הכלי עם המנחה אל המזבח בקרן דרומית מערבית.
יב. קומץ מתוך הפתיתים, בלבד בלי הלבונה. יג. מניח הקומץ בכלי. יד. מניח לבונה על הקומץ. טו. מוליך הכלי עם הקומץ והלבונה אל המזבח. טז. מולח את הקומץ. יז. מקטירו על המזבח. יח. שאר המנחה נאכל לכהנים זכרים בעזרה ליום ולילה. |
א. \\ קריאת חיבה
בתחילת הפרשה מבואר סדר הדיבור של השי"ת עם משה, כשהקדים לקרוא לו בקריאה של חיבה, ונותן לו ריוח להתבונן בין פרשה לפרשה. קול ה' יצא מבין הכרובים, והקול האדיר נשמע רק בתוך אהל מועד למשה.
ב. \\ היחיד והשותפים
המתנדב להקריב קרבן 'עולה', יכול להביאו מהבקר או מהצאן או מהעוף, בין בקרבן יחיד ובין בשותפות עם אחרים. בכל קרבן יש כמה שלבים: א. סמיכה. ב. שחיטה. ג. קבלת הדם. ד. הולכת הדם. ה. זריקת הדם. ו. הקטרת האיברים על אש המזבח. מלבד השחיטה, כל העבודות כשרות רק בכהנים כשרים הלובשים בגדי כהונה.
ג. \\ כאדם הראשון
אין להקריב קרבן אם יש בבהמה אחד מהחסרונות להלן: א. גזול. כמו שאדם הראשון לא הביא מהגזל. ב. חיה, שאינה בהמה. ג. רובע ונרבע. ד. נעבד. ה. מוקצה לעבודה זרה. ו. נוגחת. ז. טריפה. ח. נקבה וטומטום ואנדרוגינוס לקרבן עולה. ט. בעלת מום. י. בהמה זקנה. יא. בהמה חולה. יב. בהמה מזוהמת.
ד. \\ ניזון מגזל
המתנדב עולת העוף, מביא תור או בן-יונה, ואינו שוחט בסכין, אלא הכהן מולק בציפורן. את הדם סוחט הכהן על קיר המזבח, וטרם ההקטרה על המזבח הוא מסיר את המעיים, שלא להקטירו, לפי שהעוף ניזון מהגזל.
ה. \\ קורט לבונה
יחיד יכול להקריב קרבן מנחה העשויה סולת חיטים עם שמן זית, ויוכל לבחור להביא אחד מחמשת הסוגים של מנחות: א. מנחת סולת. ב. מנחת מאפה תנור – חלות. ג. מנחת מאפה תנור – רקיקים. ד. מנחת מחבת. ה. מנחת מרחשת. ההבדל בין סוגי המנחות מתבטא באופן עשייתם, צורתם, ודרך אפייתם.
בחג הפסח מקריבים מנחת העומר הנעשית משְׂעוֹרִים לחים הקלויים ומיובשים ונטחנים במגרסה.
ו. \\ הבטחה למים
כפי שהובטח למים מששת ימי בראשית שיקריבו מהם על המזבח, מצוה לתת מלח על כל קרבן. חל איסור להקטיר במזבח כל בצק חמץ ושאור, או כל מתיקות פרי, מלבד בקרבן שתי הלחם הנעשה חמץ, ובביכורים שיש בהם פירות מתוקים.
ז. \\ כליות וכבד
הנודב להביא קרבן שלמים, יכול להביא זכר או נקבה, מהבקר או מהצאן. מקרבן השלמים מקטירים חלק מהחֵלֵבים והאברים, והשאר נאכל לכהנים ולבעלים.
אגב כך, מזכיר הכתוב את איסור אכילת חֵלֶב ודם.
ז. \\ כהן ונשיא
החוטא בשוגג בחטא שחייבים עליו במזיד עונש כרת, צריך להביא קרבן חטאת. ישנם כמה סוגי חטאות: א. 'כהן משיח', מביא פר בן שלש שנים, את דמו מזים על הפרוכת ועל מזבח הזהב, לאחר הקטרת החלבים והאברים, הבשר נשרף חוץ לשלש מחנות. ב. כאשר הסנהדרין טעו והתירו לעבור עבירה, והקהל עשו על פיהם, יש להקריב פר כמו בכהן משיח. ג. נשיא שחטא, מביא שעיר זכר, ודמו על מזבח החיצון. ד. יחיד מביא עיזה או כבשה, ודמו על מזבח החיצון.
ז. \\ עשיר ועני
ישנן שלש עבירות שקרבן החטאת שלהן תלוי במצב הכלכלי של החוטא, העשיר מביא בהמה, והעני מביא שני עופות לעולה ולחטאת, או קרבן מנחה. שלש העבירות הן: א. הנשבע בבית דין לשקר שאינו יודע להעיד. ב. טמא שנכנס למקדש או אכל קודש. ג. העובר על שבועתו בשוגג.
ח. \\ אשם
קיימים כמה סוגי קרבן אשם: א. אשם תלוי: מי שאינו יודע בוודאות אם חטא בשוגג באיסור כרת. ב. אשם מעילות: הנהנה בשוגג מהקדש. הוא גם משלם להקדש קרן וחומש. ג. אשם גזילות: הנשבע לשקר לחברו שאינו חייב לו ממון, ואחר כך הודה שחייב, גם הוא גם משלם קרן וחומש.