סערה רבה התחוללה בהיכלי התורה סביב השאלה כיצד לפרש ולתרגם מילה אחת בפרשת ויקהל, בתחילת פרק ל"ו, פסוק א', בו נאמר: וְעָשָׂה בְצַלְאֵל וְאָהֳלִיאָב וְכֹל אִישׁ חֲכַם לֵב אֲשֶׁר נָתַן ה' חָכְמָה וּתְבוּנָה וגו'.
ועבד – לשון עבר
בתרגום אונקלוס הנדפס בכל החומשים בימינו, הנוסח הוא: 'ועבד בצלאל'. לפי תרגום זה, המילה 'ועשה' מתפרשת בלשון עבר, לומר שאכן בצלאל והחכמים עשו כפי שהצטוו. כך שאין זה קשור אל הפסוקים הקודמים בהם נאמר שמשה סיפר לבני ישראל שהשי"ת נתן חכמה בלב החכמים, אלא כאן בפסוק א' מתחיל ענין חדש, להודיע שהחכמים אכן עשו את מלאכתם, וזה מתאים עם חלוקת הפרקים, שכן מתחיל פרק חדש.
ברם, הבנה זו מעוררת קושי בסדר הפסוקים, שהרי בשלב זה בפרשה עדיין אין אנו עוסקים בעשיית המלאכות בפועל, רק בפסוק הבא, פסוק ב', נאמר שמשה קרא לחכמים וציוה להם לקבל את הנדבות, ורק לאחר מכן מבואר שהחכמים עשו בפועל את המלאכה. ומה הענין לכתוב כבר בפסוק א' שהחכמים עשו את המלאכה?
טעות הדפוס!
ואכן, בספר 'מילי דמרדכי', מביא הגאון רבי מרדכי יהודה ליב זק"ש זצ"ל, סיפור על הגאון מהרי"ל דיסקין זי"ע, שפעם אחת שמע את אחד מבני ביתו קורא שנים מקרא ואחד תרגום בפרשת ויקהל, וכשהגיע לתרגום על פסוק זה ואמר 'ועבד בצלאל', הורה לו שהוא לא יצא ידי חובה, כי יש כאן טעות דפוס, ועליו לחזור ולומר 'ויעבד בצלאל'.
כוונת הוראה זו, שהגירסא הנכונה בתרגום הוא 'ויעבד בצלאל', דהיינו שאין הפסוק מדבר בלשון עבר שבצלאל וחכמים כבר עשו, אלא כוונת האמור 'ועשה בצלאל' הוא בלשון ציווי על העתיד, כאילו נאמר 'ויעשה בצלאל' [כפי שאנו מוצאים בתורה בדומה לכך כמה פעמים, כמו ורחץ בשרו, שהכוונה היא בלשון ציווי: וירחץ בשרו].
אמור מעתה, שפסוק זה הוא המשך למה שנאמר בפסוקים הקודמים בסוף פרק ל"ה שמשה הודיע לישראל שהשי"ת נתן חכמה בלב החכמים, וכעת משה ממשיך ומצוה שאותם חכמים יעשו בעתיד את המלאכה, ואין סיבה להתחיל כאן פרק חדש, אלא שהכומרים הנוצריים שחילקו את התנ"ך לפרקים טעו גם כאן בהבנת הפסוקים והתחילו כאן פרק חדש.
רש"י במסכת מכות!
תגלית מעניינת מוסיף בספר מילי דמרדכי, שאכן תורת אמת היתה בפיו של מהר"ל דיסקין, כי אף שרש"י כאן בפירוש על התורה אינו מסביר את הפסוק ועשה בצלאל, אבל דבריו עשירים במקום אחר, בפירושו על הש"ס, בגמרא מסכת מכות! שם עוסקת הגמרא כיצד יש לפרש את הפסוק ורצח גואל הדם, ורש"י כותב (דף יב, א ד"ה ורצח) וז"ל: 'ורצח – איכא לפרושי לשון ציווי כמו ועשה בצלאל ואהליאב'.
דברי המפרשים
כשיטת רש"י במסכת מכות, אנו מוצאים עוד כמה מפרשים שפירשו את הפסוק בלשון עתיד, ולא כמו נוסח התרגום שלנו 'ועבד'.
כך כתב האבן-עזרא: 'ועשה, הנה בצלאל הוא בעצמו יעשה'. כך גם במדרש לקח-טוב כותב: 'ועשה בצלאל – ויעשה שהרי עדיין לא עשה'.
הרחבת דברים כותב בעל 'הכתב והקבלה', וז"ל: 'וכתרגום יונתן בן עוזיאל, ויעבד בצלאל, כי פסוק זה אינו אלא המשך מאמר משה לישראל, ראו קרא ה' בשם בצלאל וגו' וימלא אותו וגו' ולהורות נתן בלבו וגו', ועשה בצלאל – כלומר יעשה בצלאל, ואחר זה הוא אומר ויקרא משה אל בצלאל, וקודם שיקראהו איך יאמר עליו שעשה? וטעות דפוס הוא באונקלוס 'ועבד' וצריך להגיה 'ויעבד', עכ"ל.
תרגום יונתן
אגב, יש להעיר, שבדבריו הוא הביא שבתרגום יונתן הגירסא היא 'ויעביד', וכך אכן נדפס בכל הדפוסים הקודמים של תרגום יונתן, ותמיהה על כמה דפוסים בימינו שעל דעת עצמם תיקנו בתרגום יונתן 'ועבד', במקום הגירסא הנכונה 'ויעבד'.
כתבי יד
לעומת זאת, יש לציין, שכמה מגדולי המפרשים פירשו את הפסוק כפי הגירסא המצויה בידינו 'ועשה בצלאל – ועבד בצלאל', דהיינו בלשון עבר. ראה אור החיים הק' כאן; ש"ך על התורה; מאור ושמש ועוד, כפי שיראה כל המעיין בדבריהם.
זאת ועוד, בספר 'תרגום אונקלוס על פי נוסחאות מדויקות' מביא ממקורות קדומים וכתבי יד שאין לשנות את הנוסח שבימינו, והנוסח הנכון בתרגום הוא: 'ועבד בצלאל'. כי כך הוא ב'מסורת התרגום' שנתחברה בתקופת הראשונים או קודם לכן, וכן בנוסחי תימן הישנים, וכן בדפוס סביוניטה משנת שי"ז הנודע כנוסח מדוייק.
מאמר מקיף ויסודי בענין זה פרסם הגאון רבי מרדכי גנוט שליט"א (נדפס בספר אוצר אפרים בפרשתנו), בהביאו צילומים מכמה חומשים ישנים בהם הנוסח הוא 'ויעביד בצלאל', כפי הוראת מהרי"ל דיסקין.
אולם מביא שם בשם מרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל, שאין הכרח לשנות את הנוסח בתרגום, כי כשם שהמילה 'ועשה' יכולה להתפרש בלשון עתיד, הרי גם התרגום של 'ועבד' יכולה להתפרש בלשון עתיד.