בפרשת השבוע אנו לומדים על מצות מעשר-בהמה, כאמור (ויקרא כז, לב) וְכָל מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן, כֹּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר תַּחַת הַשָּׁבֶט, הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה קֹּדֶשׁ לַה'.
על סדר הפרשת המעשר שנו חכמים (בכורות נח, ב), שיש להעביר את הבהמות בפתח הדיר בזו אחר זו, ואת העשירי יש לסמן בצבע אדום ולומר 'הרי זו מעשר'. אם לא עשה כך, אלא נטל עשרה מתוך מאה, ללא שיעביר את כולם בפתח הדיר, אין זה מעשר.
עלינו להתבונן, למה הקפידה התורה לעשר דווקא בסדר הזה, ומה אם נותן את המעשר בצורה כזו או אחרת?
רעיון יקר מובא בשמו של הגה"ק רבי מרדכי דוב מהורנוסטייפל זי"ע: נצייר בדעתנו אדם עשיר המחזיק עדר של אלף בהמות, בהן השקיע את כל הונו ועמלו, והנה ביום אחד עליו להפריש בבת אחת מעשר בהמה, מאה בהמות! יתכן מאד שהוא יתן זאת בלב כבד ובעין שאינה טובה.
רצה הקב"ה לזכות את ישראל שיקיימו מצוותיו באהבה ובשמחה, ואל ירע לבבם בתתם מעשר. הלכך ציוה שהאיש יעביר את כל בהמותיו בזו אחר זו, כי טבע האדם שכאשר הוא סופר ורואה שיש לו בהמה ועוד בהמה, ועוד אחת ועוד אחת, ושם לב שהבורא זיכה אותו ברכוש רב השייך רק לו, קל לו יותר לתת עשירית למעשר. זו עצה טובה לכל אדם כאשר מבקשים ממנו כסף לצדקה, יתבונן בכל ההכנסות הרבות שיש לו, וכך יהיה לו קל יותר להפריש חלק לצדקה!