"שלמה"… "שלמה"… קרא הנסיך בקול, "אני כאן" ענה לו קול נעלם, "היכן אתה?" חזר ושאל הנסיך, היה זה בבית מדרשו של רש"י זצוק"ל, קולות מלחמה וצחצוח חרבות נשמעו ברחבי אירופה, ובשנים אלו נלחמו מלכים רבים ונסיכויות שונות זה בזה, היו אף שהרחיקו לכת למסעות צלב לארץ ישראל, על מנת לכבוש את העיר ירושלים, ולשלוט בה.
ברחבי צרפת כבר היה מפורסם אף בין הגויים הנוצרים והשרים, שמע גדולתו של רש"י אשר ישב ספון בבית מדרשו והפיץ את תורתו וחכמתו על פני כל העולם, אחד הסיפורים המפורסמים בתולדות רש"י הוא אודות הנסיך גוטפריד מבויון, הנסיך אשר היה אכזר ושוחר מלחמות תכנן לעלות אל ירושלים בראש צבא חזק ועצום על מנת לכובשה, אלא שפחד זחל לליבו לשמע הקורות את החיילים אשר עלו לפניו אל ירושלים, רובם לא חזרו מעולם, וחלקם הקטן שחזר פצוע ושבור סיפרו על תנאי קיום בלתי אפשריים בדרך אל ירושלים, מחסור במזון ומים, התיבשות במרחבים העצומים והלא מיושבים, ומעל הכל אכזריותם של המוסלמים שהתגוררו אז בארץ ישראל, כל זה גרם כי כמעט בלתי אפשרי היה לכבוש את ירושלים מידי הישמעאלים ששלטו בה.
הנסיך היפך בדעתו רבות ולפתע רעיון מבריק עלה במוחו, הן ליהודים יש חכם גדול אשר מפורסם בכח תפילתו, הבה ניגש אליו ונבקש את ברכת הדרך ואת עצתו, וממחשבה למעשה רכב עם שני משרתיו אל עירו של רש"י לחלות את פניו.
בית המדרש הקטן היה חשוך מעט, הנרות שדלקו בו הפיצואת אורן הקלוש על השולחנות העתיקים, הנסיך זינק מעל סוסו, קשר אותו לעמוד מזדמן, וצעד בלויית משרתיו אל תוך בית המדרש.
"שלמה"… "שלמה"… קרא הנסיך בכל רם, אף אדם לא היה בבית המדרש, התלמידים ששמעו את שמעו ברחו על נפשם, רק רש"י נשאר על מקומו שקוע בגליונות שלפניו, "אני כאן" ענה לו רש"י, הנסיך שלא ראה מי הדובר צעק שוב "שלמה"… "שלמה"… ושוב עונה רש"י "אני כאן", לאחר כמה פעמים יצא הנסיך אל הרחוב ופגש כמה תלמידים שעברו שם, "לכו אל רבכם" בקשם, "אמרו לו כי איני דורש את רעתו, אך את ברכתו אבקש, ועל דברתי שלא יאונה לו כל רע", לשמע הדברים נכנסו התלמידים וסיפרו לרבם את שאמר הנסיך, "שייכנס" ציוה רש"י.
הנסיך נכנס ולראשונה ראה את פניו הקדושים של רש"י זקנו היורד על מידותיו, ועיניו המפיקות טוהר וחכמה, לאחר פריסת שלום פנה ואמר "חפץ אני לעלות על ירושלים לכובשה", ואז הוסיף "יש לי מאה אלף פרשים ומאתיים אוניות גדולות, חפץ אני בברכתו של הרב לדרכי זו".
רש"י שמע את בקשתו הרהר מעט ואז פתח ואמר "ראה נא, אומר לך את שיקרה עמך", והנסיך כרה אוזן לכל מילה שיצאה מפי רש"י, "אתה תצליח ללכוד את ירושלים, ואף תמלוך בה שלושה ימים", לאחר אתנחתא קצרה המשיך רש"י ואמר "אך, ביום הרביעי יגרשוך הישמעאלים ואתה תברח על נפשך, ולכאן תשוב רק עם שלושה סוסים" סיים רש"י את דבריו.
הנסיך הכעוס לשמע הדברים אמר "לו יהי כן, אך אם אחזור עם סוס אחד יותר אוריד את ראשך מעליך", כשבדבריו איום מפורש יצא הנסיך בחרון אף ועזב את המקום.
הדרך אכן היתה קשה לירושלים, רבים מפרשיו וסוסיו נפחו את נשמתם בדרך, הוא לא העריך נכונה את הסיכונים הרבים הכרוכים במסע זה, אך עדיין כשהגיע בראש פמלייתו לירושלים עמד בראש קבוצה בת עשרות אלפי חיילים מוכנים ומזומנים לקרב.
בשעה היעודה אגפו חייליו את ירושלים מכל צדדיה ופתחו בקרב סוער על חומותיה, הם שטפו את העיר מכל עבריה, קול צחצוח חרבות נשמע ברחובות, המוסלמים ההמומים ניסו להשיב מלחמה שערה, את החיילים המנוסים גרמו להם להבין כי אם את חייהם רוצים הם להציל, מוטב לברוח, בסיומו של קרב סוער העיר נכבשה, בארמון המושל התנוסס דגלו של הנסיך מבויון, ועל כסא המושל ישב הנסיך כשסביבו עבדים מתרפסים אשר משרתים אותו ככל שיורה.
היה זה ביום הרביעי, לאחר שלושה ימי שקט יחסי ברחבי העיר, לפתע התפרצו פנימה חיילים מוסלמים שסירבו להיכנע והחלו להרוג ולטבוח בכל העומד בדרכם, הנסיך ששמע את המהומה בכניסה לארמון, נמלט על נפשו עם שלושת משרתיו שומרי ראשו, הם עלו בחופזה על סוסים כשתוך כדי הם מנסים להיטמע בין ההמון הגועש שבחוץ, ונמלטו חיש מהרה מחוץ לעיר.
עצוב עייף ומצולק חזר הנסיך אל עירו של רש"י כשסביבו שלושת משרתיו הנאמנים, בגדיהם הבלויים, ופניהם המצומקות העידו יותר מכל על תלאות הדרך, אך בראשו של הסניך עדיין עמדו דבריו של רש"י "תשוב לכאן עם שלושה סוסים בלבד" והנה חושב לעצמו הנסיך אני עם ארבעה סוסים, האחד שלי, ושלושה של שלושת משרתי, "אנקום בו בחכם" עלתה מחשבה בלבו, ואת כל כעסו ואכזבתו החליט להטיל על ראשו של רש"י זצ"ל שצפה את כל זה מראש.
חומות עירו של רש"י כבר נצפו ביניהם, הם דרבנו את הסוסים להיכנס בשערי העיר, ולפתע, "בום" אבן גדולה נחתה מראש החומה הישר על ראשו של אחד המשרתים שנהרג במקום עם סוסו, "זהו" חשב לעצמו הנסיך "בדיוק כפי שצפה החכם".
עייף ומושפל נכנס הנסיך עם שני משרתיו שנשארו לעבר בית המדרש של רש"י להתנצל בפניו ולבקש את סליחתו, "איחרת את המועד" בישר לו אחד התלמידים, " רש"י נפטר כבר לבית עולמו", הנסיך השפוף התאבל אף הוא על פטירתו של רש"י, והמעשה התפרסם בכל רחבי אירופה אף בין הגויים על גדולתו של רש"י זי"ע ועכי"א.